מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד
ביום 2.10.2019 פורסמה הנחית פרקליט המדינה מס' 1.14 בדבר "מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד". זו הנחיה חשובה, שכן מרבית דברי החקיקה הסביבתית בישראל כוללים סנקציות פליליות על מבצע העבירה, ובמקרה שהעבירה בוצעה בידי תאגיד – גם על התאגיד וגם על נושא משרה.[1] לפי ההנחיה, הטלת אחריות פלילית על תאגידים נועדה לבסס הרתעה, מחד, ולהעניק תמריץ ליצירת מנגנוני פיקוח ובקרה שיוכלו למנוע מראש את ביצוע העבירות, מאידך.
פרקליט המדינה הנחה כי בבחינת שאלת קיומו של עניין לציבור בהעמדה לדין של תאגיד, על רשויות האכיפה לשקול בין היתר את השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבותיה, לרבות מידת הנזק שנגרם, הפגיעה בערכים מוגנים וטובת ההנאה שהפיק התאגיד מביצוע העבירה; מאפייני התאגיד, לרבות מרכזיותו במשק והיקף עסקיו; מידת הכשל בתרבות הציות לחוק בתאגיד; מידת המעורבות של נושאי משרה בכירים בתאגיד בביצוע העבירה; מידת שיתוף הפעולה של התאגיד עם החקירה; הפגיעה שתיווצר כתוצאה מהעמדתו של התאגיד לדין; קיומם של אמצעי אכיפה חלופיים; חילופי שליטה בתאגיד; עברו הפלילי של התאגיד; והאם התאגיד בפירוק.
פרקליט המדינה ציין בהנחיה כי ככלל תהא מדיניות הענישה הראויה נגד תאגידים הטלת סנקציה כספית, שתבטל את היתרון הכלכלי שהפיק התאגיד מביצוע העבירה, ובכך תרתיע ותיצור תמריץ למנוע עבירות.
בהנחיה נקבע חידוש חשוב, לפיו במקרים חריגים ניתן יהיה להימנע מהרשעת תאגיד ולהסתפק בהתחייבותו להימנע מביצוע עבירה, לצד הצגת תכנית אכיפה פנימית, ושינויים ארגוניים שימנעו את אפשרות ביצוען של עבירות דומות בעתיד. עוד נקבע כי בנוסף לשיקולי הענישה הכלליים, תיתן התביעה את דעתה בגיבוש עמדתה לעניין ענישת תאגיד שהורשע, גם למצבו הכלכלי של התאגיד ולפגיעה בגורמים קשורים כתוצאה מענישת התאגיד.
הודגש בהנחיה כי קיומה של תכנית אכיפה פנימית יישקל כשיקול מקל אך ורק אם היא תהיה אפקטיבית ותלך יד ביד עם תרבות ארגונית המדברת באותה השפה. תרבות ארגונית כאמור תתבטא ככלל בהיכרות של הדרגים הבכירים עם תכנית האכיפה הפנימית ופעילותם ליישומה; במינוי גורם בכיר שיהא אחראי על תכנית האכיפה הפנימית; בקיום מנגנוני הדרכה ועדכון עיתיים ביחס לעקרונות תכנית האכיפה הפנימית ונהליה; בנקיטה באמצעי פיקוח ובקרה ליישומה; ביצירת מנגנוני דיווח אנונימיים על הפרות חוק; ועוד. עוד הודגש כי הנטל להוכיח זאת יוטל על התאגיד. על תכנית האכיפה גם להיות מותאמת למאפייניו של התאגיד, ובהם גודלו, היקף פעילותו ותחומיה.
המגמות הנוכחיות משקפות החמרה בענישה מצד בתי המשפט בגין ביצוע עבירות סביבתיות.[2] בהתחשב בהנחיית פרקליט המדינה שתיארנו, אנו ממליצים לתאגידים שלהם חשיפה ופוטנציאל לביצוע עבירות סביבתיות, לערוך תוכנית אכיפה פנימית, במטרה לצמצם את חשיפתם ואת חשיפת נושאי המשרה בהם, לאחריות פלילית.
נזכיר כי בעבר זיכה בית המשפט את מנכ״ל החברה ונושא משרה נוסף בה מאישומים סביבתיים, משהוכח לו כי הם נקטו בכל הפעולות שהיה עליהם לנקוט, ובהן מאפיינים ליישומה של תוכנית אכיפה פנימית כגון ביצוע הדרכות והקפדה על קיום נהלים (ת"פ (שלום חי') 6909-02-09 מדינת ישראל נ' יוניליוור בסטפודס ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 02.09.2010). עוד נזכיר כי תקופה קצרה לאחר פרסום הנחיית פרקליט המדינה נמנע בית משפט השלום בירושלים מלהרשיע ארבעה נאשמים, בהם שני נושאי משרה ותאגיד, בעבירות על חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 וחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984. בית המשפט נמנע מהרשעה, גם מהטעם שעיקר הכנסתה של החברה מגיע מביצוע עבודות סביבתיות בהתאם למכרזים שמפרסמות רשויות מקומיות. משרדנו ייצג בהצלחה בשני המקרים האלה.
לקבלת ייעוץ ובשאלות ניתן לפנות לעו"ד איל עופר, ראש תחום דיני איכות סביבה וקיימות במשרדנו.