ביום 22 ביוני 2021 אישר שר האוצר החדש, מר אביגדור ליברמן, את הצטרפותה של ישראל למתווה מיסוי הכלכלה הדיגיטלית של ארגון ה-OECD שאמור להיות מאושר ביום 30 ביוני 2021. המתווה המסתמן צפוי לחולל שינוי במערכת המיסוי התאגידי העולמית – הוא נועד לאפשר למדינות לגבות יותר מס מחברות דיגיטליות בינלאומיות המוכרות לאזרחיהן מוצרים או שירותים. יישום המתווה יוביל ל"עולם שטוח" בפן המיסויי, שבו בחירה של חברה לפעול ממדינה מסוימת משיקולי מס בלבד, לא תעניק לה יתרון מס. המתווה מכוון להעניק למדינות שבהן פועלים תאגידי ענק רב לאומיים (דוגמת גוגל, אמזון, פייסבוק, ואפל), זכויות מיסוי על חלק מהרווחיות של אותם תאגידים.
המתווה אינו חדש. מדובר בפרויקט מרכזי של ארגון ה-OECD, הקבוע בתכנית ה-BEPS שלו,[1] ומטרתו להתמודד עם התופעה של ניצול שיטת המיסוי הבינלאומי הקיימת, בידי חברות רב לאומיות אשר מקיימות מרכזי רווח במדינות אשר שיעורי המס בהן נמוכים באופן משמעותי מאלה הקבועים ברוב מדינות ה-OECD.
לצד המאמצים שמוביל ארגון ה-OECD מזה מספר שנים לקידום מתווה גלובאלי למיסוי הכלכלה הדיגיטלית, החליטו מספר מדינות לפעול גם באופן חד צדדי ולקבוע חוקים פנימיים בנושא. צרפת, לדוגמה, קבעה בשנת 2019 מס בשיעור של3% על מחזור ההכנסות ממכירה של שירותים דיגיטליים בתוך גבולותיה. המס חל על חברות שהכנסותיהן השנתיות עולות על 25 מיליון אירו בצרפת ועל 750 מיליון אירו באופן גלובלי.[2]
בישראל אין כיום הוראת חוק המאפשרת מיסוי תאגידים רב לאומיים על עצם הפקת רווחים ממכירת שירותים או מוצרים דיגיטליים לתושבי המדינה. ככלל, תאגידים אלה ממוסים בישראל רק אם הם פועלים בה באמצעות מוסד קבע, קרי, באמצעות מקום עסקים קבוע או דרך הפעלת סוכן תלוי. רשות המסים ניסתה לתפוס ברשתה פעילות כלכלית משמעותית של חברות רב לאומיות בישראל, אך עד כה עשתה כן שלא באמצעות חקיקה, אלא באמצעות עמדות מקצועיות שפרסמה.[3] תזכירי חקיקה שפורסמו בנושא, לא הבשילו עד כה לכדי חקיקה מחייבת.[4]
תכנית ארגון ה-OECD למיסוי הכלכלה הדיגיטלית בנויה משני רבדים:
הראשון, עוסק במיסוי רווחי תאגידים רב לאומיים שנותנים שירותים או מספקים מוצרים לתושבי מדינות שונות, כאשר לפי המתווה המסתמן ניתן יהיה למסות חלק מרווחי תאגידים אלה במדינות בהן הם פועלים, גם אם הם לא מקיימים בהן נוכחות פיזית (בשלב זה מדובר על מיסוי של עד 20% מרווחיה הגלובליים של חברה רב לאומית במדינה בה מתקבלים השירותים).
השני, מבקש למנוע תכנוני מס של תאגידי ענק רב לאומיים, שמטרתם שחיקת בסיס המס או הסטת רווחים למקלטי מס, ובכך לשים קץ לתופעת "המרוץ לתחתית" של שיעורי המס. על פי המתווה, ייקבע שיעור מס חברות מינימלי שיחול על תאגידים אלה.[5]
לטעמנו, כוונת משרד האוצר להצטרף לתכנית מחייבת את המחוקק להביא בחשבון שני שיקולים.
ראשית, שירותים ונכסים המוענקים או נמכרים לתושבי ישראל ללא נוכחות פיזית בישראל, הם לא נחלתן הבלעדית של חברות ענק רב לאומיות כמו גוגל או אמזון. חברות רבות נוספות פועלות באופן דומה בישראל, בהן חברות הקורקינטים להשכרה, נטפליקס, וחברות אחרות המעניקות מחו"ל שירותים לתושבי ישראל. חקיקה אשר תוביל למיסוי גבוה יותר של אותן חברות בישראל (ולהטלת מע"מ עליהן), עלולה להביאן לחשב מחדש את מסלולן העסקי. תוצאה סבירה מאד היא עליית מחירים וגלגול המס העודף אל הצרכן הישראלי, ובמקרים קיצוניים יותר (ובוודאי אם יוזמת מיסוי הכלכלה הדיגיטלית לא תלווה בהסכמת רוב מוחלט של מדינות העולם להצטרף אליה על כל רבדיה, לרבות קביעת שיעורי מס חברות מינימליים), חברות אלה אף עשויות לצאת מהשוק הישראלי כליל.
שנית, אימוץ התכנית בישראל עלול לפגוע בהנאתה של מדינת ישראל דווקא מפעילותן של חברות ישראליות. מדינת ישראל נחשבת למרכז חדשנות עולמי המוביל פיתוח טכנולוגיות חדשות ומוליד חברות פורצות דרך שפועלות במדינות רבות בשוק הבינלאומי. עד היום וטרם אימוץ המתווה, חויבה במס בישראל כלל פעילות אותן חברות. אך הצטרפות מדינת ישראל למתווה תגרור שינוי באופן מיסוי אותן חברות בישראל – לצד הגדלת שיעורי המס החל עליהן במדינות השוק בו הן יפעלו, יביא המתווה להפחתת שיעור המס המשולם על ידן בישראל. שיעורי המס החלים בישראל על פעילות עסקית, בוודאי על פעילות עסקית בתחום ההיי טק, נחשבים ממילא נמוכים ביחס למדינות המפותחות (23% מס חברות, ששווה בקירוב לממוצע ה-OECD, ושיעורים נמוכים אף יותר בנוגע לחברות הזכאיות להקלה על פי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959). אך החלת התכנית על פעילות המתקיימת מתוך ישראל ומשרתת מדינות אחרות, תביא בהכרח להפחתה משמעותית עוד יותר של חלקה של ישראל בעוגת המס המתחלקת בין המדינות.
הפעלת שני הרבדים במיסוי כלכלה בינלאומית על חברות שהחלו את פעילותן בישראל, עלולה להביא את אותן חברות גם לשקול מחדש את מיקום הקניין הרוחני שלהן. בעולם שטוח מבחינה מיסויית, כאשר שיקולי המס בבחירת מיקום הקניין הרוחני הופכים רלוונטיים פחות, יחפשו מדינות עשירות להגדיל את תמריץ החברות להפעלת הקניין הרוחני שלהן דווקא בשטחן.
נראה לנו נכון, אם כן, שלצד הכניסה למתווה מיסוי הכלכלה הדיגיטלית, תפעל מדינת ישראל לקביעת תמריצים אחרים וחדשים לעידוד חברות רב לאומיות להמשיך לשרת את השוק הישראלי, ולעידוד המשך פעילותן של חברות ישראליות, והותרת הקניין הרוחני המיוצר על ידן, בישראל.
לפרטים נוספים ולייעוץ ניתן לפנות לעו"ד בועז פינברג ועו"ד חן כהן ממחלקת המיסים במשרדנו.
[1] תכנית ה-Base Erosion and Profit Shifting , אותה יזם ארגון ה-OECD בשיתוף עם פורום ה-20 .Gהתכנית פורסמה בשנת 2013 במטרה להתמודד עם תכנוני מס של תאגידים רב-לאומיים, הכוללים הימנעות מתשלומי מס על-ידי שחיקת בסיס המס או הסטת רווחים למקלטי מס, וכללה, בין היתר, התייחסות למיסוי חברות לשירותים דיגיטליים.
[2] צרפת דחתה את החלת המס הדיגיטלי עד לסוף שנת 2020, בשל הסכסוך שהתגלע בינה ובין ארצות הברית (אשר רוב מוחלט של החברות הרב לאומיות מגיעות מתחומה), ובשל האיום של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ להטיל מכס על ייבוא יינות מצרפת לארצות הברית. נראה שכעת תוכל צרפת להוציא לפועל את החקיקה האמורה ללא מכשול מיוחד.
[3] ראו למשל חוזר מס' 4/2016 בנושא: פעילות תאגידים זרים בישראל באמצעות האינטרנט.
[4] בשנת 2016, למשל, הפיצה רשות המיסים תזכיר חוק אשר מטרתו לחייב חברות זרות המוכרות מוצרים וירטואליים או מספקות שירותים באינטרנט ללקוחות ישראלים, בתשלום מע"מ וברישום בישראל.
[5] וראו פרסומנו בנושא, מאפריל 2021, בכותרת "שיעור מס חברות מינימלי גלובלי – דמיון או מציאות?".