בעקבות משבר הקורונה החליטה מדינת ישראל לאפשר לעסקים שנפגעו כתוצאה מהמשבר, לקבל מענקי תמיכה. המדינה אפשרה לכל עסק שעומד בתנאים שנקבעו בחוק, לקבל מענק "החזר הוצאות קבועות", אשר תכליתו לפצות עסקים אשר מחזור ההכנסות שלהם נפגע כתוצאה מהמשבר, בזמן שהמשיכו להוציא הוצאות קבועות הכרוכות בהפעלת העסק.
תנאי הזכאות לקבלת המענק נקבעו בחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020. הם כוללים נוסחה מדויקת אשר מביאה בחשבון נתונים טכניים כמו מחזור עסקאות מינימלי והיקף התשומות השוטפות, אשר על פיהם נקבעים מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות וגובה המענק המגיע לכל עסק שנפגע. אך החוק גם מאפשר לרשות המיסים לקבוע כי מקדם ההשתתפות בהוצאות קבועות יהיה שונה מהמקדם שנקבע בנוסחה, אם שוכנעה שמקדם זה אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק.
כך למשל, במקרה של אי-הפעלת העסק כלל במהלך תקופת המשבר, מפחיתה רשות המיסים את מקדם ההשתתפות ל-0. לעמדת הרשות, אם עקב המשבר לא פעל עסק כלל, הדבר מעיד כי לא היו לו כל הוצאות קבועות, ועל כן אין כל הצדקה לתת לו מענק החזר הוצאות קבועות. מדובר בסמכות רחבה הנתונה בידי רשות המיסים, ולדעתנו רחבה מדי. נוכח כמות העררים שהוגשו בעניין, ניכר כי הרשות עשתה בסמכות זו שימוש רב מתוך כוונה להפחית את גובה המענקים המגיעים לעסקים שנפגעו, תוך הקטנת מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות, או מניעת מתן מענק באופן גורף.
הקושי מתעצם נוכח כוונתה הטובה של המדינה לאפשר העברה מהירה של כספי המענק לעסקים שנזקקו לו, כך שההחלטה הראשונית ביחס לזכאות למענק מתקבלת בדרך כלל ברשות המיסים מבלי לבדוק לעומק את הנתונים שהעבירו לה העסקים. כך קרה שעסקים רבים קיבלו תחילה את המענקים על פי דרישתם, ורק מאוחר יותר, לאחר שרשות המיסים בחנה לעומק את בקשותיהם, קיבלו דרישות מטעמה להשבת המענקים, על אף המצב הכלכלי הרעוע בו נמצאו עקב משבר הקורונה. על הבעייתיות שבפרקטיקה זו הערנו בפרסומנו מיום 19 במאי 2021.
עסקים רבים הגישו, כאמור, השגות ועררים בעניין, אשר נדונו בוועדות הערר שהוקמו במיוחד לצורך כך. ועדות הערר מורכבות משני חברים, שאחד מהם כשיר להתמנות כשופט בבית משפט השלום, ולשני ידע ומומחיות מתאימה (בראיית חשבון, כלכלה, או תחום פיננסי אחר). בסמכות הוועדות לקבל את הערר, לדחות אותו או להחזירו לרשות עם הוראות. במספר החלטות חשובות שקיבלו לאחרונה ועדות הערר, נמתחה ביקורת חריפה על התנהלות רשות המיסים בעניין גובה המענקים שאישרה. בעניין מרפז,[1] למשל, קבעה ועדת הערר כי רשות המיסים לא עשתה שימוש נכון בסמכותה לשנות את מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות שהוציא העסק, ולא תמכה את עמדתה, לפיה יש לסטות מהנוסחה שנקבעה בחוק, בנתונים או בנימוקים משכנעים מספיק.
בעניין אלרון[2] דנה ועדת הערר בהחלטת רשות המיסים, לפיה עסק לא נכנס כלל להגדרת המונח "עוסק" הקבוע בחוק, מאחר שבשנת 2019 ביצע עבודות שמשכן עולה על שנה. ועדת הערר קבעה כי הרשות התבססה רק על חוזה של אותו עסק מול לקוח אחד, והתעלמה כליל מטענותיו ומתכלית החקיקה, לאפשר פיצוי לעסקים שנפגעו בתקופת המשבר אך נאלצו להמשיך לשאת בהוצאות קבועות. בהחלטתה קבעה הוועדה כי רשות המיסים החמירה מאוד בפרשנות החוק, והפרה את חובת ההגינות כלפי העסק הנדון. עוד נקבע כי במקרים בהם תכלית החקיקה אינה מתיישבת עם התוצאה המספרית של הנוסחה הקבועה בחוק, על רשות המיסים לערוך חישובים חלופיים אשר יגשימו את תכלית החקיקה בצורה מידתית, חלף שלילה גורפת של מתן מענקים.
אנו ממליצים לכל עסק שרואה עצמו נפגע מהחלטת רשות המיסים בעניין מענק ההשתתפות בהוצאות קבועות, לפנות לגורם מקצועי על מנת שיבחן את זכאותו למענק או את דרישת רשות המיסים להשיב מענקים ששולמו לו, במיוחד על רקע החלטות ועדת הערר שניתנו לאחרונה שמהן ניכר שהרשות מקלה ראש בבדיקת הזכאות למענק.
לפרטים נוספים ולייעוץ בנושא, ניתן לפנות לעו"ד בועז פינברג ולעו"ד חן כהן ממחלקת המסים במשרדנו.
[1] ועדת ערר לענייני קורונה, ערר 1227-21 מרפז – סחר ותעשיות בע"מ נ' רשות המיסים (פורסם בנבו 11.10.2021).
[2] ועדת ערר לענייני קורונה, ערר 1225-21 אלרון קבלני חשמל בע"מ נ' רשות המיסים (פורסם בנבו 04.10.2021).