לפני מספר ימים פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי – מרכז בעניין טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ.[1] בין היתר דן פסק הדין בתשלום מס חברות על חלוקת דיבידנד מרווחים כלואים. פסק הדין הוא הזדמנות טובה להסביר מה הם רווחים כלואים ומה הקושי הכרוך בהם, אשר לו העניקה המדינה מענה בחוק ההסדרים שהתקבל אך לפני יומיים.
טבע היא חברה תעשייתית הזכאית, לצד חברות הבת שלה, להטבות מכח החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 ("חוק העידוד"). בכלל זה דיווחה החברה על רווחים הפטורים ממס מכח חוק העידוד. לפי החוק, על רווחים אלה לא משולם מס חברות במועד היווצרות ההכנסה, והתשלום נדחה למועד חלוקת הדיבידנד שמקורו באותה הכנסה.
החוק קובע כי בשנת המס שבה יחולק הדיבידנד, תחויב החברה לשאת גם במס החברות בגין ההכנסות המחולקות. בשל כך, לרבות מהחברות הכפופות לחוק העידוד אין תמריץ לחלק דיבידנד מאותם רווחים פטורים, שכן הן מעדיפות להימנע מתשלום מס החברות בגינם, או לדחות אותו עד כמה שניתן. כך קיבלו רווחים אלה את שמם – "רווחים כלואים" – הם כלואים בחברה ואינם מחולקים, עד אשר תחליט החברה שהיא מעוניינת לשלם מס חברות בגינם.
חוק העידוד הרחיב את המונח "דיבידנד" כך שיכלול לא רק חלוקת רווחים לבעלי מניות החברה, אלא כל סכום המועבר מהחברה לקרוב, לבעל שליטה, או לחברה בת שהיא בשליטת החברה, או שנזקף לחובתם. ההגדרה הורחבה במטרה להבטיח שמחברות לא יצאו כספים שמקורם ברווחים כלואים, מבלי שישולם עליהם מס חברות כמתחייב. עם זאת, חברה אשר לה רווחים כלואים רשאית להשתמש בהם לביצוע השקעות אחרות, מבלי שהדבר ייחשב לחלוקת דיבידנד או יגרור חיוב במס חברות.
בעניין טבע קיבלה החברה החלטה להשתמש ברווחים הכלואים שנצברו בספריה, לצורך רכישת חברות זרות על דרך "מיזוג משולש הופכי". במסגרת המיזוג הקימה החברה חברות בנות, נכדות ונינות, אשר רכשו את חברות המטרה הזרות במימון של העמדת הלוואות מטעם החברה, מתוך רווחיה הכלואים. בסוף התהליך התמזגו החברות הזרות הנרכשות עם החברות שהוקמו, והפכו לחברות בשליטת טבע.
רשות המיסים קבעה כי המיזוגים והעמדת ההון הנדרש לרכישת החברות מתוך הרווחים הכלואים, מהווים חלוקת דיבידנד, וכי על החברה לשלם את מס החברות הנדחה. החברה טענה כי רק כספים שחולקו כלפי מעלה ועלולים להגיע בסופו של דבר לבעלי השליטה, צריכים להיחשב לחלוקת דיבידנד, וכי רק אז יש לשלם מס חברות על הרווחים הכלואים.
בית המשפט דחה את עמדת החברה וקבע כי מהבחינה הלשונית הפשוטה, חוק העידוד מרחיב את המונח "דיבידנד" כך שיכלול העברת כספים לחברה בת של החברה המוטבת. נקבע כי כשם שהשקעה ישירה בחברה בת נחשבת לחלוקת דיבידנד (שכן מדובר בהעברת כספים לקרוב), כך נחשבת לחלוקת דיבידנד גם רכישת מניות של חברה על מנת שתהפוך לחברה בת, שכן היא נועדה להחליף את ההשקעה של בעלי המניות המקוריים בחברה.
בית המשפט התייחס גם לתכלית חוק העידוד, לפיה רווחי המפעל המוטב מכח החוק אמורים להיות מנותבים לטובת פעילות כלכלית בישראל ולקידומם של מפעלים מקומיים, וקבע כי רכישת חברות זרות אינה מסייעת לקידומו של המפעל המוטב. לפי פרשנות תכליתית זו לבדה, לו היו החברות הנרכשות ישראליות, יתכן שבית המשפט היה מקבל את טענות החברה.
לפני יומיים קיבלה הכנסת את חוק התכנית הכלכלית לשנים 2021 ו-2022, בו נקבע שינוי חקיקה בנושא הרווחים הכלואים. על פי החוק החדש, יופחת המס שיחול על חלוקת דיבידנדים מרווחים כלואים. כך ניתן יהיה לעודד חלוקת דיבידנדים, תוך חיוב הרווחים הכלואים במס, גם אם מופחת, חלף הותרת רווחים אלה בלתי מחולקים ובלתי ממוסים לפרקי זמן ארוכים.
לפרטים נוספים ולייעוץ בנושא רווחים כלואים ושינויי החקיקה בעניינם, ניתן לפנות לעו"ד בועז פינברג ולעו"ד חן כהן ממחלקת המסים במשרדנו.
[1] ע"מ 57133-01-15 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים (נבו, 26.10.2021).