זמן מיסים | רכישה עצמית של מניות – מערכה שלישית, אך לא אפילוג

בפרסומנו מיום 9 בדצמבר 2020 התייחסנו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין בית חוסן,[1] בו נתן בית המשפט משקל רב לעקרון המימוש הקבוע בדיני המס. בית המשפט פסק  כי עיקרון זה אינו מתקיים בעת רכישה עצמית של מניות שאינה נעשית פרו ראטה,[2] משום שפוטנציאל ההתעשרות של בעל המניות שלא השתתף במכירה, לא ממומש בפועל. בית המשפט קבע כי אם בעל המניות הנותר אינו מקבל תמורה ממשית בעקבות הליך המכירה העצמית, לא נוצרת לו התעשרות ולכן לא מדובר בהכנסה חייבת במס בידיו, או בחלוקת דיבידנד מהחברה לידיו.

לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק הדין בעניין סיידה,[3] והקביעה המשפטית בו שונה מזו שבעניין בית חוסן. בית המשפט בעניין סיידה קבע כי על אף שלא הייתה העברה של נכס מהחברה לבעל המניות הנותר, ועל אף שכמות המניות שהייתה בידו נותרה כשהייתה, יש בכל זאת לראות בעסקה מעין זו חלוקת דיבידנד לבעל המניות אשר לא השתתף במכירה. בית המשפט סבר כי בהתחשב בכך שהרכישה העצמית יצרה לנישום יתרון כלכלי בדמות זכויות נוספות בחברה שלא היו בידיו טרם הרכישה העצמית של המניות בידי החברה, ובהיעדר כל טעם כלכלי או עסקי לביצוע הרכישה העצמית דווקא ממקורותיה הכספיים של החברה ולא ממקורותיו הכספיים שלו, יש לראות ברכישה העצמית חלוקת דיבידנד לבעל המניות הנותר, בהתאם לחלקו היחסי במניות החברה.

בנסיבות העובדתיות שברקע פסקי הדין יש עם זאת שוני משמעותי: בשונה מהמקרה שנדון בעניין בית חוסן, בעקבות עסקת רכישת המניות בידי החברה בעניין סיידה הפך בעל המניות שלא השתתף במכירה לבעל השליטה היחידי בחברה.

עמדת רשות המסים, אשר נתמכה בפסק דינו האחרון של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מבוססת על ההנחה כי ניתן למסות התעשרות רעיונית, או הכנסה רעיונית, כלומר – למסות אדם על היתרון הכלכלי שנוצר לו גם מבלי שקיבל לידיו נכס ממשי או תמורה כספית. העמדה שהשתקפה בפסק הדין בעניין בית חוסן, לעומת זאת, היא שבהעדר חקיקה מפורשת לא קיימת אפשרות למסות הכנסה רעיונית, שכן נעדר ממנה אלמנט ההתעשרות, או המימוש הכלכלי הפיזי.

אנו סבורים כי לשון פקודת מס הכנסה מלמדת שכאשר המחוקק ביקש לחייב הכנסה רעיונית מסוימת במס, הוא קבע הוראות מיוחדות לכך;[4] ומשכך, מקום בו לא נקבעו הוראות מיוחדות בנוגע להכנסות רעיוניות אחרות, יש לחזור למושכלות היסוד בדיני המס ולבחון האם מתקיים אלמנט ההתעשרות והמימוש הכלכליים. קשה, למשל, להעלות על הדעת שרשות המסים תקבל עמדה לפיה גם בהעדר חקיקה מפורשת, נישום זכאי לנכות הוצאות רעיוניות שנוצרו לו במסגרת פעילות כלכלית.

יש מצבים בהם רכישה עצמית של מניות ממקורותיה הכספיים של חברה, מביאה להתעשרות או למימוש כלכלי, בידי בעל המניות שלא מכר את מניותיו. לדוגמה, אם כתוצאה מעסקת רכישת המניות על ידי החברה קיבל בעל המניות הנותר את השליטה בחברה, הוא אכן קיבל יתרון כלכלי שניתן גם לסווגו כנכס – זכות השליטה בחברה, שהיא זכות ממשית. במקרה כזה, בהיעדר טעם מסחרי המצדיק את עסקת רכישת המניות מתוך מקורותיה הכספיים של החברה דווקא, ייתכן שיש מקום לטעון שמדובר בעסקה החייבת במס בידיו של בעל המניות. שונה המצב כאשר בעל המניות הנותר היה בעל השליטה בחברה עוד טרם עסקת רכישת המניות. במקרה כזה עסקת רכישת המניות על ידי החברה אינה מקנה לבעל המניות הנותר נכס, ואינה מביאה להתעשרותו הממשית.

על פסק הדין בעניין בית חוסן הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר ממתין להכרעתו הסופית. ייתכן  כי כך ייעשה גם ביחס לפסק הדין בעניין סיידה. אם יקבע בית המשפט העליון כי ניתן למסות כל הכנסה רעיונית שאינה מפורשת בחקיקה, ייפתח בכך פתח ניכר לתחבולות מס משני צדי המתרס, האמור לאפשר גם הכרה בהוצאות רעיוניות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד בועז פינברג ולעו"ד חן כהן ממחלקת המיסים במשרדנו.

[1] ע"מ (מחוזי – חי') 71455-12-18 בית חוסן בע"מ נ' פקיד שומה עכו (פורסם בנבו, 01.11.2020).

[2] כלומר, מצב בו חלק מבעלי המניות בחברה מוכרים את מניותיהם בחברה, באופן שמגדיל את אחוז אחזקותיו של בעלי המניות שלא השתתפו בהליך המכירה של המניות.

[3] ע"מ (מחוזי – ב"ש) 38294-02-19 סיידה נ' פקיד שומה באר שבע (פורסם בנבו, 29.09.2021).

[4] ראו למשל הוראות סעיפים 3(ט) לפקודת מס הכנסה, הדן בהכנסה רעיונית מקבלת הלוואה או זכות למימוש נכס בידי בעל שליטה, ספק שירותים או עובד של חברה, וכן את סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה, הדן בהכנסה רעיונית בהלוואות בין חברתיות בין חברות קשורות.