ליטיגציה ויישוב סכסוכים | חדלות פירעון תאגידים

חדלות פירעון תאגידים – חידושי החוק לעניין הגדרת חדלות הפירעון ולעניין חובות נושאי המשרה בחדלות פירעון

להורדת מזכר זה בפורמט PDF לחץ כאן.

אנו מאחלים שכל המעיין במזכר זה עושה ויעשה זאת לשם הרחבת הדעת ולא משום היותו אקטואלי לגביו. עם זאת, משבר הקורונה מביא עימו פגיעה כלכלית רחבת היקף, אשר עלולה להוביל גם למצבי קיצון של חדלות פירעון, בהם נדרשת התנהגות שונה – הן מהחברה חדלת הפירעון והן מנושאי המשרה שלה.

בספטמבר האחרון נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 ("החוק"), אשר יחד עם עיגונן של נורמות שקודם לחקיקתו היו מוכרות מכוח הפסיקה, הביא גם לחידושים ולשינויים משמעותיים.

מזכר זה יתמקד בחובה חדשה שהחוק מטיל על נושאי המשרה – החובה לצמצם את חדלות הפירעון. נעמוד עליה בהקשר הכללי שיוצר החוק, בהשוואה לדין שקדם לו, וכן בהקשרו של משבר הקורונה. לסיום נציג את מסקנות הניתוח המופיע במזכר זה בדמות המלצות לנושאי המשרה.

החובה לצמצם את חדלות הפירעון

החוק הביא לשינויים משמעותיים מהדין שקדם לו בעניין חובות נושאי משרה בחדלות פירעון, ובהם הוספת החובה לצמצם את חדלות הפירעון (סעיף 288 לחוק).

סעיף 288 מחיל על נושאי המשרה של החברה (המנכ"ל והדירקטורים) חובת זהירות ספציפית, לפיה עליהם לפעול בצורה ראויה (נקיטת "אמצעים סבירים") כדי לצמצם את חדלות הפירעון ולמנוע את התרחבותה. מבחניה של חובה זו הם למעשה מבחני עוולת הרשלנות. חובה מסוג זה מוכרת בדין הזר, ובמשפט המקובל בפרט, והפרתה מכונה בין היתר: insolvent trading, wrongful trading, reckless trading.

דיני חדלות הפירעון שקדמו לחוק הטילו על נושאי המשרה רק חובה אחת, מעבר לחובות הכלליות החלות עליהם מכוח חוק החברות, התשנ"ט-1999, שעניינה בניהול החברה במרמה (סעיף 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; חובה דומה קבועה היום בסעיף 290 לחוק החברות).^[1] חובה זו חלה בנסיבות מיוחדות ונקבעו דרישות מחמירות להוכחת הפרתה. חובה ספציפית ברשלנות של נושא המשרה נוכח חדלות פירעון של החברה כפי שקובע סעיף 288 לחוק – לא הייתה קבועה בדין שקדם לחוק.

זהו נוסח סעיף 288 לחוק:

"אחריות דירקטור או מנהל כללי שלא פעל לצמצום היקף חדלות הפירעון

288. (א) ידע דירקטור או מנהל כללי או היה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות כי הדירקטור או המנהל הכללי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו.

(ב) לעניין סעיף זה, חזקה כי דירקטור או מנהל כללי נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון של התאגיד, אם נקט אמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד ופעל כדי שהתאגיד ינקוט אחד האמצעים כמפורט להלן:

1. 1. 1. 1. 1. 1. 1. 1. קבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים;
                     2. ניהול משא ומתן עם נושי התאגיד כדי להגיע עמם להסדר חוב;
                     3. פתיחה בהליכי חדלות פירעון.

(ג) על אף האמור בסעיפים 259 ו-260 לחוק החברות, חברה אינה רשאית לפטור דירקטור או מנהל כללי מאחריותו לפי סעיף זה או לקבוע הוראה בתקנונה המאפשרת לשפות דירקטור או מנהל כללי בשל הפרת חובתו לפי סעיף קטן (א).

(ד) לא תקום לדירקטור או למנהל כללי חבות לפי סעיף זה אם הוכיח כי הסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע ולפיו התאגיד אינו נמצא בחדלות פירעון."

סעיף 288 יוחל רק בהינתן הליכי חדלות פירעון, ורק לבקשת בעל התפקיד.

נקודה חשובה היא כי סעיף 288(ג) לחוק מונע מתן פטור או שיפוי לנושא המשרה בגין מחדלו, אך אינו מונע עשיית ביטוח מפני הפרת מחדלים אלו.

סעיף 288 לחוק קובע שלושה תנאים להטלת חבות על נושא משרה:

1. החברה נמצאת בחדלות פירעון – שאלה מרכזית היא, מתי נמצאת חברה בחדלות פירעון; המענה עליה איננו טריוויאלי, והפסיקה טרם הכריעה מהו המבחן לכך. נרחיב בסוגיה זו להלן.
2. ידיעה של נושא המשרה על חדלות הפירעון – גם המענה על שאלת מודעותו של נושא המשרה לחדלות הפירעון של החברה מעורר קושי רב. לפי נוסח הסעיף ("ידע ... או היה עליו לדעת"), יכול יסוד הידיעה להתקיים באופן סובייקטיבי או אובייקטיבי, ובית המשפט יכול לקבוע כי קיימת לנושא המשרה ידיעה בכוח.
3. נושא המשרה לא נקט אמצעים סבירים לצמצום חדלות הפירעון – מוטלת על נושא המשרה חובת זהירות ספציפית לתחום את חדלות הפירעון, למנוע את התרחבותה ולפעול על מנת לצמצמה.

ההגנות – חזקות סעיף 288 לחוק

סעיף 288 לחוק קובע חזקות ספציפיות המגנות על נושאי המשרה שפעלו בדרכים המצוינות בו. ההגנות נועדו לצמצם את החששות של נושאי המשרה ואת הסיכונים אליהם הם חשופים, ולאפשר להם להמשיך ולפעול גם במצב של חדלות פירעון. כל זה, כמובן, מבלי לפגוע במטרה הכללית של הסעיף: שנושאי המשרה יפעלו לזהות את חדלות הפירעון במועד ולצמצמה.

סעיף 288 לחוק קובע תנאים מצטברים, לפיהם אם נושאי המשרה נקטו באמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד ובנוסף גם באחת מהדרכים הבאות, חזקה שהם נקטו "אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון":

1. 1. 1. קבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים;
      2. ניהול משא ומתן עם נושי התאגיד כדי להגיע עמם להסדר חוב;
      3. פתיחה בהליכי חדלות פירעון.

הדרך הראשונה היא הפשוטה ביותר. במועד בו מצא נושא המשרה כי החברה בחדלות פירעון או מתקרבת לחדלות פירעון, עליו לנקוט באמצעים להערכת המצב הכלכלי של התאגיד, וכן לפנות לקבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים – קרי, גורמים העוסקים בייעוץ משפטי וכלכלי בחדלות פירעון ובשיקום תאגידי.

יש לך משמעות רבה ביותר. אם נושאי המשרה יפעלו כאמור, תקום להם החזקה לפיה עמדו בדרישות סעיף 288 לחוק, ובעל התפקיד יידרש לשכנע את בית המשפט כי לא היה די בקבלת הסיוע במקרה הקונקרטי.

אפשרויות נוספות הן לפתוח במשא ומתן עם הנושים לצורך הגעה עמם להסדר חוב, או לפתוח בהליכי חדלות פירעון. חסרונן של אפשרויות אלו הוא שמדובר במהלכים המובילים לפומביות הידיעה על חדלות הפירעון של התאגיד, ולכן עלולים להוביל לאבדן הזדמנויות עסקיות שונות.

סעיף 288(ד) לחוק יוצר הגנה נוספת, לפיה אם נושא המשרה יוכיח כי הסתמך, בתום לב, הסתמכות סבירה, על מידע לפיו התאגיד אינו נמצא בחדלות פירעון – לא תקום לו חבות. בגדרי סעיף זה נכנסים לדוגמה דו"חות כלכליים, הערכות שווי וחוות דעת מומחים, אשר נושא משרה סביר היה למד מהן, בזמן אמת, כי התאגיד אינו נמצא בחדלות פירעון.

מהו מצב של חדלות פירעון? מתי חברה חדלת פירעון?

נקודת המוצא לכל דיון בחדלות פירעון של חברה היא בשאלה האם החברה חדלת פירעון, או לחלופין האם קם חשש כי היא מתקרבת למצב זה. כפי שנראה להלן, דווקא בשאלה הבסיסית הזו הדין איננו ברור כלל.

ידועים בדין שני מבחנים שונים לבחינת יכולת הפירעון של חברה:

המבחן התזרימי (The cash-flow test, הידוע גם בשם "מבחן הנזילות" או "מבחן חדלות הפירעון המסחרית") – בוחן את יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה במועד קיומן, בטווח הזמן הקצר. יכולת הפירעון של החברה נמדדת, על פי מבחן זה, במועד שבו החוב צריך להיות משולם. המבחן בודק את התחייבויות החברה שצריכות להיפרע באותו המועד או במועד סמוך לו, וכן את שווי הנכסים הניתנים למימוש כבר באותו המועד או במועד הסמוך לו.

לדוגמה, אם רובץ על החברה חוב גדול שאמור להיפרע בעוד כשלושה חודשים, ויש ספק לגבי יכולתה לעמוד בו לפי המבחן התזרימי, ייבחנו כל התחייבויותיה השוטפות של החברה באותו מועד (עוד 3 חודשים), לצד ההתחייבויות הנוספות שעתידות להיפרע בסמוך לאותו מועד. בנוסף, ייבחן שווי הנכסים של החברה הניתנים למימוש, להמרה לכסף נזיל, כבר במועד זה או בסמוך לו. ככל ששווי הנכסים הניתנים למימוש במועד הרלבנטי (בדוגמה זו, עוד 3 חודשים) עולה על סך ההתחייבויות במועד האמור, החברה כשרת פירעון לפי המבחן התזרימי. להבדיל, אם סך ההתחייבויות גבוה מסך הנכסים הניתנים למימוש, החברה איננה עומדת במבחן חדלות הפירעון התזרימי.

המבחן המאזני (balance sheet insolvency test) – בוחן את עמידת החברה בהתחייבויותיה, תוך לקיחה בחשבון של כל נכסיה וכל התחייבויותיה של החברה, ולא רק התחייבויות שפירעונן במועד הנקוב ונכסים הניתנים למימוש במועד זה ובסמוך לו. מבחן זה בודק את השווי הנכסי הנקי של החברה, NAV – Net Asset Value: אם שווי זה חיובי החברה עומדת במבחן המאזני, ואם הוא שלילי החברה איננה עומדת במבחן המאזני.

המבחן המאזני נוח (או סלחני) יותר כאשר מדובר במשבר זמני אשר פגע בחברה במועד מסוים ואינו מאפשר לה לשלם את חובותיה הקרובים הצפויים, אך אין בו כדי להביא אותה למאזן שלילי מחוץ לנקודת הזמן האמורה.

בהחלט קיימת האפשרות כי בהקשרו של משבר הקורונה, ייעשה שימוש רחב יותר במבחן המאזני, במטרה לשקם את החברות ולא להביא לפירוקן. הנחה זו מתבססת בעיקר על מטרות החוק כפי שהן מוגדרות בסעיף 1:

"חוק זה נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד, הנמצא או העלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה –

1. 1. 1. 1. 1. להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;
            2. להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;
            3. לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים."

לפני החוק – הדין לגבי המבחן אותו יש להפעיל לבדיקת חדלות הפירעון של חברה לא היה ברור. בפועל החילו בתי המשפט את המבחנים השונים, בהתאם לשיקול דעתם בנסיבות כל תיק (לדוגמה, החלטתו של כבוד השופט אורנשטיין בעניין אור סיטי נדל"ן).^[2]

על פי החוק – בהצעת החוק אומצה גישה המעדיפה את המבחן התזרימי על פני המבחן המאזני, על מנת ליצור ודאות משפטית. כך היה נוסח סעיף 2 בהצעת החוק שהובאה לקריאה ראשונה:

"חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם."

אלא שבנוסח הסופי של החוק חל שינוי בסעיף 2 לעיל. היום הסעיף קובע כך:

"חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו."

כלומר, לפי לשון החוק ("או"), די שהחברה איננה עומדת באחד מהמבחנים, בין אם המבחן התזרימי ובין אם המבחן המאזני, כדי לקבוע שהחברה נמצאת במצב של חדלות פירעון.

על פני הדברים, להבדיל מהדין שקדם לחוק, לא מוקנה לבית המשפט שיקול הדעת לבחור איזה מבחן להפעיל, ודי בכך שהחברה לא עומדת באחד מהמבחנים בכדי לקבוע שהיא חדלת פירעון.

ברם, עוד בטרם נכנס החוק לתוקף, העיר שופט בית המשפט העליון, כב' השופט מינץ, בהערת אגב בעניין אור סיטי נדל"ן,^[3] כי סעיף זה מעורר "קושי פרשני" באשר לשימוש במילה "או", וכי נדמה שכוונת המחוקק, כמו גם הדין הרצוי, היא ששני המבחנים יחולו במשולב.

הערה זו של השופט מינץ מותירה כמובן עמימות לגבי האופן בו יש להחיל מבחנים אלו במשולב: האם לבית המשפט יש שיקול דעת איזה מבחן לבכר בכל מקרה המונח בפניו (כפי שהיה טרם חקיקת החוק)? האם יש לקרוא את המילה "או" דווקא כ"וגם" ודי שחברה עומדת באחד מהמבחנים כדי להביא למסקנה שהיא איננה חדלת פירעון? האם אין לקבל את הערת האגב של כב' השופט מינץ ויש לקרוא את החוק על פי לשונו – כך שדי באי-עמידה באחד המבחנים כדי לקבוע שהחברה חדלת פירעון (כפי שאולי רמז שופט אחר באותו המותב)?^[4]

שאלה זו תעמוד לבחינת בתי המשפט בעתיד. עד להכרעה פסיקתית בשאלה, נראה כי יש לנקוט משנה זהירות ולבחון את חדלות הפירעון של החברה, הן לפי המבחן התזרימי והן לפי המבחן המאזני. אם החברה איננה עומדת באחד מהמבחנים, יש לנהוג לפי המסקנה הזהירה שהחברה חדלת פירעון ולפעול בהתאם.

חובות כלליות של נושאי המשרה

נקודת המוצא היא כי החובות "הרגילות" של נושאי המשרה בתאגיד, הקבועות בחוק החברות ובהלכה הפסוקה, חלות גם בעת חדלות פירעון. נושאי המשרה ממשיכים לחוב בחובות האמונים ובחובות הזהירות כלפי החברה (סעיפים 254-252 לחוק החברות).

האם יש לפרש חובות כלליות אלו באופן שונה כאשר החברה חדלת פירעון?

כאשר חברה סולבנטית ורווחית, המטרה העיקרית שלה ושל נושאי המשרה בה היא השאת רווחיה עבור בעלי המניות תוך התחשבות בין היתר בנושי החברה (בהתאם לסעיף 11 לחוק החברות). ומה בסיטואציה של חדלות פירעון (או אפילו בסביבה של חדלות פירעון)? האם על החברה ונושאי המשרה בה לדאוג יותר לנושים ולאינטרסים שלהם ופחות לבעלי המניות?

אם כך יהיו פני הדברים, תתבקש המסקנה לפיה גם חובות נושאי המשרה צריכות להשתנות כשהחברה חדלת פירעון או בסביבת חדלות פירעון, ולהיות מופנות בעיקר כלפי הנושים. הפסיקה בישראל טרם הכריעה בשאלה זו, ואולם נזכיר כי סעיף 288 מחיל במפורש חובת התנהגות ספציפית במצב של חדלות פירעון.

 כלל שיקול הדעת העסקי – האם קיים גם בחדלות פירעון?

האם כלל שיקול הדעת העסקי (business judgment rule) חל גם בסיטואציה של חדלות פירעון? כלל זה מקנה לנושא המשרה מעין "חסינות" מפני הפעלת ביקורת שיפוטית מהותית על תוכן ההחלטה העסקית שנתקבלה, בהתמלא שלושה תנאים: אי-ניגוד עניינים בקבלת ההחלטה; קבלת ההחלטה בתום לב; וקבלת החלטה "מיודעת" (לאחר עיון בנתונים ושקילת השיקולים הרלוונטיים).^[5]

במדינת דלאוור שבארה"ב, ממנה ירשנו את כלל שיקול הדעת העסקי, נקבע כי הוא חל גם בחדלות פירעון (בכפוף לעמידה בשלושת התנאים להחלתו).^[6] ייתכן כי דין דומה יחול בישראל ויגן על נושא המשרה גם במצב של חדלות פירעון, אולם הנושא טרם זכה להכרעה בפסיקה.^[7]

שאלה נוספת היא האם כלל שיקול הדעת העסקי מגן על נושאי המשרה גם בפני החובות הספציפיות המופיעות בחוק חדלות פירעון, ובפרט החובה לצמצם את חדלות הפירעון המופיעה בסעיף 288 לחוק.^[8] שאלה זו טרם נדונה בפסיקה, אך כבוד השופט פרופ' גרוסקופף בשבתו בבית המשפט המחוזי, העיר כי מדובר בסוגיה נפרדת מחובת הזהירות הכללית.^[9]

בעניין בי-קום,^[10] שנדון לא מזמן, קבעה כב' השופטת רונן כי כלל שיקול הדעת העסקי אינו חל מקום שבו חברה חילקה דיבידנד כאשר איננה עומדת במבחני החוק הספציפיים לסיטואציה זו (מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון). ייתכן כי על דרך ההיקש ניתן יהיה להגיע לכלל מסקנה, לפיה כלל שיקול הדעת העסקי משנה את פניו נוכח המבחנים הקיימים בחוק חדלות פירעון (ראו הדיון לעיל בנוגע לסעיף 288 לחוק, הקובע חזקות הגנה ספציפיות).

האם ראוי להחיל באופן שונה את חובת צמצום חדלות פירעון בתקופת הקורונה?

תכליתה של החובה לצמצום חדלות פירעון היא למנוע נטילת סיכונים בלתי סבירים בידי נושאי המשרה ובעלי המניות במטרה להציל את החברה ממצבה. החשש הוא כי אלו אמנם פועלים במטרה להגן על השקעת בעלי המניות, אך עלולים בפועל להביא להחרפת חדלות הפירעון, ולמניעת האפשרות לשקם את החברה, תוך פגיעה בפירעון הנושים.

תקופת הקורונה נושאת בכנפיה משבר כלכלי. רבים ייחשפו לסיטואציה של חדלות פירעון. האם נכון בתקופה זו להגן במיוחד על נושאי משרה, בכדי לעודד אותם לנצל הזדמנויות כלכליות ולקחת סיכונים בהתאם כדי לשקם את החברה? האם נכון בנסיבות אלה להשעות את החובות שמטיל סעיף 288, או חלקן?

מעניין כי יש מדינות בהן קיימת כבר עשרות שנים חובה דומה לזו הקיימת בסעיף 288 לחוק, אשר השהו בימי הקורונה את תוקפה, או הביעו כוונה לעשות כן בדמות הצעת חוק. אוסטרליה, לדוגמה, בה קיימת הוראת דין דומה מאז שנת 1961, חוקקה לעניין זה הוראה מיוחדת;^[11] וראו גם לגבי גרמניה ובריטניה.^[12]

לסיכום: כיצד מומלץ לדירקטוריון ולמנכ"ל לפעול?

• יש לשמור על חובות הדירקטוריון הכלליות ובכללן קבלת החלטות מושכלות תוך הכרת מלוא העובדות הרלוונטיות ובחינתן. הכל, תוך ניתוח המצב הכלכלי של התאגיד, תזרימי המזומנים הצפויים, פירעון החובות הצפויים ובחינת האלטרנטיבות השונות.
• מומלץ לקבל את ההחלטות בחברה בליווי ייעוץ כלכלי ומשפטי רחב ככל האפשר. אם לפי הייעוץ הכלכלי החברה אינה חדלת פירעון, נושאי המשרה יוכלו להנות מההגנה הקבועה בסעיף 288(ד) לחוק, ככל שהם הסתמכו בתום לב, הסתמכות סבירה, על המידע.
• בהתאם לשיקולי הכדאיות והסכמת החברה המבטחת, ניתן לבטח את נושאי המשרה (אך אין אפשרות להעניק להם פטור או שיפוי) / לבחון האם הביטוח הקיים כולל, על פי פרשנות הפוליסה, גם אירועים של חדלות פירעון והחבות החלה בגין אי צמצום חדלות הפירעון.
• אם עולה חשש לחדלות פירעון:
  • ככלל, יש להתייעץ עם גורמים המתמחים בשיקום תאגידים – גורמים משפטיים וכלכליים שיאפשרו לנושאי המשרה להנות מהחזקה הקבועה בסעיף 288(ב) לחוק. משרדנו ישמח לסייע בנושא זה בכל צורך שחלילה עולה.
  • יש לגלות ערנות מלאה למצב זה ולקחת אותו בחשבון בכל החלטה של החברה. במסגרת זאת, יש להראות יחס מיוחד לשאלת הפגיעה / הטבה עם נושי החברה.
  • בפרט, יש לבחון כל העת את שאלת צמצום חדלות הפירעון והאם ההחלטה שהתקבלה נעשית מתוך קידום תכלית זו. ככל שמדובר בהחלטה לניצול הזדמנות עסקית שלהערכת החברה קיים בה סיכון אך גם סיכוי שעשוי לצמצם את חדלות הפירעון – ניתן לקבל החלטה זו אך יהיה עליה לעמוד במבחן הסבירות, על כן כדאי להתייעץ במקרה זה עם גורמים המתמחים בשיקום תאגידים.

מזכר זה אינו מהווה חוות דעת/ייעוץ משפטי. המידע הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעו"ד ואין להסתמך עליו.

[1] סעיף 290 שינה את העונש המוטל על נושא משרה שניהל את העסק במרמה ביחס לסעיף 373 לפקודה: בעוד שהעונש לפי הפקודה היה חיוב בכל חובות התאגיד, בסעיף 290 החדש החבות מצומצמת יותר, לנזקים שנוצרו כתוצאה מהניהול במרמה. הסעיף נוקט בלשון "היה שותף ביודעין" ולכן ייתכן שהסעיף יפורש כך שהחוב לא יהיה רק בגין החלק של אותו נושא משרה בנזק, אלא שהוא יחוב ביחד ולחוד בכל הנזקים שנוצרו כתוצאה מניהול המרמה (גם בגין פעולות של שותף אחר למרמה). יחד עם זאת סעיף 290(2) לחוק מאפשר לבית המשפט לפסול את נושא המשרה מלשמש כנושא משרה בתאגיד לתקופה של עד 5 שנים.

[2] פר"ק (ת"א) 59196-02-16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 17 (החלטה מיום 1.8.2016).

[3] ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 58 לפסק דינו של כב' השופט מינץ )פורסם בנבו, 19.3.2018).

[4] המשנה לנשיאה, כב' השופט חנן מלצר, קבע במסגרת פסק דינו באותו עניין כי הערות אלו של כבוד השופט מינץ הן הערות ראשוניות בלבד שנאמרו מעבר לצורך (אוביטר) ולדעתו אין לקבוע מסמרות בעניין זה.

[5] ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ )פורסם בנבו, 28.12.2016(.

[6] Quadrant Structured Prods. Co. v. Vertin, et al., C.A. No. 6990.

[7] בעניין ת"א (מחוזי מרכז) 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) נ' אגסי )פורסם בנבו, 12.09.2018), החיל בית המשפט (מפי כב' השופט גרוסקופף) את שיקול הדעת העסקי גם בתביעה של מפרק בסביבת חדלות פירעון. לתשומת הלב: שם היו נסיבות ייחודיות של פרויקט בסיכון גבוה והחלטות עסקיות שהתקבלו בנסיבות אלו. וכן, ההחלטה עוסקת בחובת הזהירות ככל תביעה בעילת הפרת חובת זהירות כאשר החברה הינה חברה רווחית, אך אינה דנה בשאלה האם קיימת חובת זהירות ספציפית נוכח חדלות פירעון, ושאלה היא האם הועלו טענות מסוג זה בפני בית המשפט. בסעיף 133 להחלטה ניתן לראות כי בית המשפט מודע להבחנה זו, ומציין כי חוק חדלות פירעון שעתיד להיכנס לתוקף קובע חובה ספציפית שהיא "בגדר חידוש" (ועל כן, גם לשיטתו יש לבחון האם כלל שיקול הדעת העסקי יחול גם על חובה זו).

[8] בדלאוור לא קיימת חובה דומה לזו הקבועה בסעיף 288, וראו לעניין זה North American Catholic Educational Programming v. Gheewalla (Del. Supr. 2007.

[9] שם.

[10] תנ"ג (כלכלית) 47621-07-16  חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ (פורסם בנבו, 18.07.2019).

[11] Coronavirus Economic Response Package Omnibus Act 2020. https://www.legislation.gov.au/Details/C2020A00022

[12] גרמניה - https://www.mondaq.com/germany/litigation-contracts-and-force-majeure/911470/law-to-mitigate-the-consequences-of-the-covid-19-pandemic-in-civil-insolvency-and-criminal-procedure-law-passed-by-the-german-parliament

בריטניה - https://www.lexisnexis.co.uk/blog/covid-19/coronavirus-(covid-19)-new-insolvency-rules