ביום 14 באוקטובר 2020 נכנס לתוקף חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, אשר ביטל את חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. חוק שירות תשלום נועד להתאים את ההסדרה החוקית הקיימת לשינויים המתרחשים בשוק שירותי התשלום, בטכנולוגיה, במסחר ובכלכלה. מטרתו של החוק החדש היא להסדיר באופן רחב יותר את יחסי הכוחות בכלל, והיחסים החוזיים בפרט, בין כל נותני שירותי התשלום לבין לקוחותיהם (משלמים או מוטבים). במזכר זה יפורטו עיקריו.
חוק שירותי תשלום נחקק על רקע המעבר הצפוי של השוק הישראל, החל בחודש נובמבר 2020, לשימוש בתקן EMV, המאפשר תשלום בכרטיסי חיוב באמצעות "שבב חכם" ללא צורך בהעברת הפס המגנטי במסופי תשלום. מעבר זה יאפשר ביצוע של פעולות תשלום "ללא מגע", ולעיתים ללא הקשת הקוד הסודי. שינוי זה עתיד לאפשר גם את כניסתן של "ענקיות התשלומים", Apple ו-Google לשוק הישראלי.
במקביל לחקיקת חוק שירותי תשלום, מקודמת אסדרה של כל היבטי הרישוי שיחולו על נותני שירותי תשלום, באמצעות תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016. התיקון המקודם עתיד לקבוע חובת רישוי לנותני שירותי תשלום ולהסדיר את הפיקוח החל עליהם.
החוק החדש מאופיין בהוראות והגדרות כלליות כך שכלל הגורמים העוסקים במתן שירותי תשלום וביצועם כפופים לו ולהסדרי האחריות הנובעים ממנו. לאור האמור, החוק החדש חל על כל סוגי נותני שירותי תשלום, הן בצד ההנפקה (נותני שירותי תשלום למשלם) והן בצד הסליקה (נותני שירותי תשלום למוטב). בהתאם, כל מגוון אמצעי התשלום כפופים להסדר החדש, ובכללם חשבונות עו"ש; ארנקים אלקטרוניים; אפליקציות תשלומים (כגון: BIT, PAY, PAYBOX ושירותי התשלום של "ענקיות התשלומים"); העברות תשלומים באמצעות חשבונות תשלום או אמצעי תשלום; והכל בנוסף לכרטיסי חיוב. החל מחודש פברואר 2022 צפוי החוק החדש לחול גם על אמצעי תשלום חד פעמיים (תחליפי מזומן) שהם "אמצעי תשלום" לפי לשון החוק, כך שכלל הוראותיו יחולו גם על כרטיסי מתנה, תווי קנייה חד-פעמיים וכדומה.
חוק שירותי תשלום אמנם מבוסס על הדירקטיבה האירופאית בדבר שירותי תשלום (Payment Services Directive II), אך נשמרו בו ההסדרים העיקריים במישור ההגנות הצרכניות שחלו לפי חוק כרטיסי חיוב.
בנוסף להסדרים הקיימים, חוק שירותי תשלום נוקט בהסדרים חדשים לשם הגברת כוחם של הלקוחות במסגרת מאזן הכוחות מול נותני שירותי התשלום. בתחום ההגנה על הצרכן, מטיל החוק על נותני שירותי תשלום חובות מחמירות לגילוי פרטים וסיכונים בשירות, ואוסר על התנהגות שעלולה להטעות את הלקוח.
החוק מקנה ללקוחות מגוון זכויות, ובהן האפשרות לבקש הקפאה של אמצעי התשלום לתקופה מוגבלת, שלא תעלה על שבועיים; הזכות להכחיש עסקה ולקבל זיכוי (מותנה) במגוון עילות: החל מטענה כי אדם אחר ולא הלקוח הוא שהשתמש באמצעי התשלום, דרך טענה של חיוב בפועל בסכום שונה מזה שהוסכם בין המוטב ללקוח, ועד לטענות בנוגע לחיוב במסגרת "עסקה במסמך חסר", לדוגמה בעסקאות מקוונות.
בנוסף, החוק מטיל חובה על נותן שירותי התשלום לזהות את הלקוח ולקבל את הסכמתו המפורשת להקמת הרשאה לחיוב כתנאי להקמתה, לדוגמא, בעת הקמת "הוראת קבע" בחשבון העובר ושב או באמצעות כרטיס האשראי. החוק מעניק ללקוח את הכוח לבטל הוראת קבע בכל עת, בהודעה למוטב או לנותן השירות. כמו כן, קובע החוק כי הוראת קבע שלא נעשה בה שימוש במשך שנתיים מתבטלת באופן אוטומטי.
חידוש אחר של חוק שירותי תשלום, בתחום האחריות של נותן שירותי תשלום כלפי הלקוח, הוא הקביעה לפיה במקרה שבו משתתפים בפעולת תשלום מסוימת מספר נותני שירותי תשלום, אזי כל אחד מנותני שירותי התשלום נושא באחריות, ביחד ולחוד, לבירור סיבת הפגם בפעולת התשלום ולנקיטת אמצעים סבירים על מנת שהלקוח יפוצה, גם אם נפל הפגם אצל נותן שירות אחר. המשמעות היא שללקוח עומדת הזכות לפנות לכל אחד מנותני שירותי התשלום המעורבים בהוראת תשלום שניתנה באמצעות אמצעי תשלום, לפי בחירתו. נותן שירותי התשלום אליו פנה הלקוח חייב לפצות את הלקוח, מקום בו הוא היה האחראי לפגם – וככל שלא היה האחראי לפגם, עליו לפעול מול נותן שירותי התשלום הרלוונטי לצורך בירור טענת הלקוח.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה הנוגעת לחוק שירותי תשלום ולאופן יישומו.