קיום חוזים על רקע משבר הקורונה – מדיניות משפטית מתהווה

למשבר הקורונה השלכות רחבות על ביצועם של חוזים מסוגים שונים בכל ענפי המשק. החשש מפני התנערות מאסיבית מקיומם של חוזים, כמו גם ההשפעה על חייהם של מיליוני אזרחים הקשורים בחוזים במהלך השוטף של חייהם, הביאו את משרד המשפטים להקים צוות בין-משרדי שיגבש את המדיניות המשפטית הראויה בכל הקשור להיבטים החוזיים הנובעים מהמשבר. במקביל מתחילות להתקבל בבתי המשפט בישראל הכרעות ראשונות, בתיקים העוסקים בקיום חוזים על רקע משבר הקורונה. במזכר זה נציג בתמצית את המלצות הצוות הבין-משרדי ופסיקת בתי המשפט בנושא.

המלצות הצוות הבין-משרדי
מטרת המלצותיו של הצוות הבין-משרדי ליצור מדיניות משפטית שתמתן את השפעותיו של משבר הקורונה על התקשרויות חוזיות. ההמלצות נועדו לתמרץ צדדים להמשיך ולקיים חוזים, במידת האפשר, תוך כדי המשבר ולאחריו. להמלצות שני רבדים, האחד מופנה כלפי הצדדים עצמם ומציע התנהלות ראויה, והשני מופנה למחוקק וקורא להסדרה. מזכר זה יתמקד בהמלצה הרלוונטית לצדדים עצמם.

הצוות הבין-משרדי ממליץ לצדדים לחוזה לנהל בתום לב משא ומתן מחודש, ולפעול בשיתוף פעולה במטרה להתמודד עם השפעות משבר הקורונה על ביצוע החוזה.

הדוקטרינה הניצבת במרכז הניתוח המשפטי של השלכות משבר הקורונה על קיום חוזים היא הוראת הפטור בגין סיכול הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. הוראת הפטור בגין  סיכול נועדה להתמודד עם מקרים שבהם שינוי בנסיבות לאחר כריתת החוזה אינו מאפשר את ביצועו, או שהקיום, בנסיבות שהשתנו, שונה באופן יסודי ממה שסוכם  בין הצדדים. סעיף 18 מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת ההגנה: היעדר ידיעה או היעדר צפייה של המפר את הנסיבות המסכלות; אי-יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות; העדר יכולת לקיים את החוזה בשל הנסיבות המסכלות, או, שקיומו בנסיבות המסכלות יהיה שונה באופן יסודי ממה שסוכם בין הצדדים.

בהתקיים שלושת התנאים יכולה הוראת הפטור להקנות חסינות מפני תרופות האכיפה ופיצויי קיום, אך היא מאפשרת, בשיקול דעת בית המשפט, חיוב בשיפוי על הוצאות סבירות שהוצאו. בנוסף, הנפגע מסיכול החוזה יכול לדרוש את ביטולו של החוזה עקב ההפרה, והשבה הדדית של מה שקיבל כל אחד מהצדדים. לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב במתן הסעדים המתוארים.

לתנאי הראשון נקבע מבחן נורמטיבי, לפיו בוחן בית המשפט מה צד היה צריך לצפות ולא מה הוא צפה בפועל. מבחן זה כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט וישנה עמימות בנוגע לאופן החלתו. לעמדת הצוות, בנסיבות החריגות של משבר הקורונה, תנאי זה מתקיים לגבי חוזים שנכרתו בטרם התחיל המשבר. בנוגע לחוזים שנכרתו לאחר תחילתו, ככל הנראה, לא תתקבל טענה בנוגע לחוסר צפיות, לרבות ביחס ל"גל שני" של המגפה.

התנאי השני מטיל על הטוען לסיכול חובה פוזיטיבית להוכיח כי הוא לא יכול היה למנוע את הנסיבות המסכלות ואת השפעתן על החוזה. בתי המשפט עמדו על כך שעל הטוען לסיכול לעשות כל מאמץ לפתור את הבעיה, ושגם מצבים שבהם קיום החוזה הפך כבד מנשוא עבור החייב או שהוא אינו מפיק תועלת נוכח הנסיבות החריגות, לא יזכו להגנה אלא בשינוי נסיבות קיצוני ומרחקי לכת.

התנאי השלישי קובע כי לא ניתן להסתפק בעצם התרחשותו של אירוע חריג, אלא נדרש שהשלכותיו המעשיות יובילו לכך שקיומו יהיה בלתי אפשרי, בלתי חוקי או שונה באופן יסודי מהמוסכם.

ככלל פרשו בתי המשפט את התנאים האמורים באופן מחמיר, כך שההגנה חלה באופן מצומצם ביותר. בהקשרים של משבר הקורונה יש אי-ודאות רבה לגבי תחולתה, וכל מקרה יבחן לגופו. גם במקרים בהם תוכר ההגנה, קשה לצפות מה יהיו תוצאות החלתה, שכן לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב לאזן בין האינטרסים של הצדדים לחוזה שסוכל, ולחלק ביניהם את הנזק בצורה רציונאלית והוגנת.

יש ערוצים משפטיים נוספים להכרעה בעת שינוי נסיבות שמשבש את קיום החוזה, כגון קיום החוזה תוך קביעת תוכנו המשתנה לפי פירוש תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית; התאמת החיובים על בסיס עקרון תום הלב; הסדר בדבר עיכוב או דחיית חיובים; סייגים לתרופות האכיפה; ועוד. ערוצים אלה מאפשרים את התאמת החוזה לנסיבות המשתנות או מיתון תוצאות הפרתו. בדומה להגנת הסיכול, גם בהקשר זה אין גישה אחידה בפסיקה, לא באופן החלתם של ערוצים אלו ולא בעצם הפנייה אליהם – על כן לא ניתן לצפות מראש כיצד ייושמו.

עוד מדגיש הצוות, כי גם בחוזים בהם יש תניה מפורשת בדבר "כוח עליון", אין ודאות לגבי האופן שבו יכריע בית המשפט. מעמדה של לשון החוזה אינו בלעדי ובתי המשפט עשויים להתערב בתניה כזו מכוח עקרון תום הלב ודיני הפירוש. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים בהם תנית "כוח עליון" נקבעה בחוזה אחיד.

בשל חוסר הוודאות באשר לתוצאה המשפטית שתתקבל בפנייה לבתי המשפט בכל מקרה העוסק בשיבוש האפשרות לקיים חוזה נוכח משבר הקורונה, ובמטרה לקדם את היעילות ולהימנע מהתדיינויות משפטיות מסורבלות – ממליץ הצוות הבין-משרדי כי הצדדים לחוזה יקיימו משא ומתן מחודש, בתום לב, ובשיתוף פעולה, לשם הסכמה על אופן קיום החוזה בהתאם לנסיבות המשתנות. במידת הנדרש, ממליץ הצוות לפעול לקיום החוזה בקירוב; להשעיית חיוביו; ובהיעדר אפשרות לקיימו, לפעול לסיום ההתקשרות בדרך של פשרה.

המלצה זו נסמכת על הדין הנוהג בכל הנוגע לחובת תום הלב בקיום חוזים. הזכויות לפיצויים או לביטול חוזה כפופות לחובת תום הלב, לכן צד שיפנה לבית המשפט וימצא כמי שנהג בחוסר תום לב, עלול לצאת מופסד מההליך. משכך, ייטב לכל הצדדים להימנע מעמידה דווקנית על החוזה כלשונו ולהגיע להסכמות בתום לב.

פסיקת בתי המשפט
בתקופה האחרונה החלו מתקבלות פסיקות והחלטות ראשונות בנוגע לחוזים שקיומם משתבש עקב משבר הקורונה. בשלב זה טרם התקבלה כל החלטה בנושא על ידי בית המשפט העליון, וטרם נקבעה הלכה מחייבת ביחס לכך. נסקור בתמצית את עמדת בתי המשפט, כפי שהיא עולה מההכרעות שניתנו עד כה.

מרבית פסקי הדין וההחלטות שניתנו עד כה בשאלות חוזיות על רקע משבר הקורונה, נסבו על הסכמי שכירות.[1] הרקע למקרים אלו היה אי-תשלום של דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות, נוכח משבר הקורונה והמגבלות שהוטלו במסגרתו, ואשר פגעו ביכולתם של השוכרים לנהל את עסקיהם, מהמושכר, כרגיל. פעילותם השוטפת של העסקים שהופעלו על ידי השוכרים במקרים אלו נפגעה באופן ישיר מהמגבלות על פעילות המשק והתנועה, גם אם לא נאסרה במפורש: חנויות ברחוב, עסקים בענפי המסעדנות, והמלונאות.

מצד השוכרים עלתה הטענה כי משבר הקורונה מנע מהם להפעיל את העסק שבמושכר, ובכך הביא לסיכול החוזה. לכן, טענו השוכרים כי קמו להם הגנת הפטור מחובת התשלום לפי סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971; הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק החוזים-תרופות; וכן הגנה מכוח חובת תום הלב בקיום חוזים לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

את הכרעות בית המשפט בהקשר זה ניתן לחלק לשניים, לפי סוגי ההליכים: בקשות לסעד זמני בדמות צו מניעה נגד חילוט ערבות בנקאית; ותביעות לפינוי מושכר.

בקשות לסעד זמני – הבקשות הוגשו על ידי שוכרים שביקשו למנוע את חילוט הערבות הבנקאית שניתנה על ידם למשכירים להבטחת הסכם השכירות, וזאת עד לבירור ההליך העיקרי בנוגע לסיכול החוזים. בתי המשפט קיבלו לעיתים את הבקשה ולעיתים דחו אותה, תוך שהם נמנעו במפורש מלקבוע מסמרות כלשהם בשאלה האם משבר הקורונה מקים את הגנת הסיכול.

מעיון בהחלטות נראה כי בתי המשפט נטו לקבל את הבקשה כאשר התגלו פגמים בהתנהלות המשכיר, תוך ציון ייחודיותה של תקופת משבר הקורונה כמעצימה את הפגמים באופן שעולה כדי נסיבות מיוחדות שמצדיקות היעתרות לבקשה לצו מניעה עד לבירור ההליך העיקרי.[2] בתי המשפט שדחו את הבקשות עמדו על ההלכה הנוקשה בנוגע לערבויות בנקאיות; על כך שגם למשכירים ייגרם נזק כתוצאה מאי-תשלום דמי השכירות; ועל כך שלא היה ניתן לייחס למשכירים חוסר תום לב באותם מקרים.[3]

נראה כי גם כשהדברים לא נכתבו במפורש, בתי המשפט העניקו משקל רב במיוחד לתום הלב של הצדדים כפי שהוא משתקף מהתנהלותם וכן לשיקולי מאזן הנוחות. ואילו הדיון בסיכויי התובענה צומצם כך שההתייחסות לסוגיות עצמן הותרה להליך העיקרי.

תביעות פינוי[4] – התביעות הוגשו על ידי משכירים שדרשו לפנות שוכרים שנמנעו מלשלם את דמי השכירות. השוכרים טענו מצדם לתחולת הגנות הסיכול, כמפורט לעיל, בשל המניעה שנוצרה לקיים את פעילותם הרגילה כתוצאה מההגבלות שהוטלו כחלק ממשבר הקורונה. תביעות אלו התקבלו עד כה באופן גורף תוך שמלוא טענות ההגנה של השוכרים על רקע משבר הקורונה נדחו. יחד עם זאת, בתי המשפט לא נדרשו להכרעה האם ניתן לראות במשבר הקורונה גורם מסכל לפי סעיף 18 לחוק החוזים-תרופות.

בפסקי הדין עמדו בתי המשפט על כך, שסעיף 15 לחוק השכירות, המעניק פטור מחובת תשלום דמי השכירות, חל רק כאשר המניעה להשתמש במושכר נוגעת למושכר עצמו ולא למשק כולו. על כן קבעו בתי המשפט, כי כאשר המניעה נבעה ממשבר הקורונה והמגבלות שהוטלו על המשק במסגרתו, לא יחול הסעיף. נקבע כי משבר הקורונה יצר מגבלה משקית שאינה קונקרטית לנכס ולכן היא אינה מקימה את הפטור.

עוד ציינו בתי המשפט כי סעיף 15 לחוק השכירות מכיר בזכות הביטול. לכן, גם אם היה חל, הוא אינו שולל את סעד הפינוי, בכפוף לעמידה בדרישה שיעבור "זמן סביר". ניתן יהיה אולי להאחז בהבחנה זו כדי לטעון שההכרעה לעניין  תחולת סעיף 15, בהקשר תביעות פינוי, היתה הכרעה אגבית בלבד.

עוד נקבע בפסקי הדין כי אין בכוחו של סעיף 18 לחוק החוזים-תרופות להעניק הגנה לשוכרים גם אם תוכר מגפת הקורונה כגורם מסכל שלא ניתן היה לצפותו, שכן סעיף 18 לא שולל את סעד הביטול, אלא מאפשר ביטול מיידי ובתוך כך גם פינוי של המושכר. משכך, בתי המשפט נמנעו מלבחון באופן מלא את התקיימות התנאים לסיכול לפי סעיף 18. בהקשר זה צוין כי קיומו של התנאי הראשון מוטל בספק במקרים בהם התפרצות מגפת הקורונה מחוץ לישראל כבר הייתה ידועה.

בכלל הכרעותיהם עמדו בתי המשפט על ייחודיותו של המצב הנגרם נוכח משבר הקורונה וההגבלות שהוטלו על עסקים באופן ישיר ועקיף. בתי המשפט הדגישו כי בעת הזו יש חשיבות לכך שהצדדים יבואו בהידברות זה עם זה, כדי להתאים את החוזה לנסיבות המשתנות. בכך שבו בתי המשפט על המלצת הצוות, גם אם באוביטר בלבד.

פסיקת בתי המשפט לא קבעה עד כה מסמרות בנוגע לאפשרות לראות במשבר הקורונה כמקים את הוראת הפטור בגין סיכול  לפי סעיף 18 לחוק החוזים-תרופות. ככל הנראה בתי המשפט עוד ידרשו להכרעות רבות בנוגע להשלכות משבר הקורונה על חוזים מסוגים מגוונים ובנסיבות שונות.

בשלב זה נראה כי ההכרעה עתידה להיות בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו. משכך, צדדים שיאמצו את המלצת הצוות ובתי המשפט וישכילו להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט יזכו לוודאות רבה יותר ולחסכון במשאבים.

לחצו כאן לרשימת ההמלצות המלאה.

^[1] חריג לכך הוא ה"פ (מחוזי ת"א) 40082-03-20 איסתא ישראל בע״מ נ' International Air Transport Association (IATA) (פורסם בנבו, 31.03.2020), בו קיבל בית המשפט בקשה לסעד זמני שתכליתה לאפשר לסוכני נסיעות לבצע קיזוז מול חברות תעופה עמן עבדו, על רקע משבר הקורונה.

^[2] ת"א (שלום י-ם) 10815-04-20 טוראי קליבר בע"מ נ' די.ג'יי. אסושיאטס, אינק (פורסם בנבו, 19.04.2020); ת"א (שלום י-ם) 25129-04-20 ריקושט 3000 בע״מ נ' שיש האלונים בע״מ (פורסם בנבו, 23.04.2020).

^[3] ה"פ (שלום ת"א) 12741-04-20 רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' פ.ל.א.ר. נהול נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 16.04.2020); ת"א (שלום הרצ') 8831-04-20 בוטיק יעקב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ (פורסם בנבו, 07.05.2020).

^[4] תא"ח (שלום ת"א) 27886-05-20 עופר אגם יזום ובניין בע"מ נ' קווינסטאון יזמות והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2020)‏‏; תא"ח (שלום ת"א) 4492-05-20 מ.ג. יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א שותפויות בע"מ (פורסם בנבו, 23.06.2020). דברים דומים נקבעו על ידי בית המשפט בדחותו בקשה של נאמן לפטור חברה מתשלום דמי שכירות בחדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 26076-02-20 נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ (פורסם בנבו, 08.07.2020)("עניין עמודי שלמה").