תכנון ובניה, תשתיות וסביבה | עדכון – שתי החלטות של המועצה הארצית לתכנון ובניה

לאחרונה, ביום 5 באפריל 2022, פרסמה המועצה הארצית לתכנון ובניה שתי החלטות מעניינות.

בהחלטתה הראשונה האריכה המועצה את תוקפה של תמ"א/38 בשנה אחת, עד לחודש אוקטובר 2023. המועצה קבעה גם כי לגבי ועדות מקומיות שיודיעו כי הן מעוניינות בכך, ניתן יהיה לאריך את תוקף התמ"א ל"תקופה נוספת ואחרונה" עד לחודש מאי 2026, אם יגישו למוסד התכנון המוסמך עד ליום 1 במאי 2023 תוכנית מתאר כוללת להתחדשות עירונית, או תוכנית מפורטת לפי סעיף 23 לתמ"א.

החלטה זו באה על רקע הצורך בהשלמת הליך החקיקה של תיקון 136 לחוק התכנון והבניה, אותו יזמה השרה איילת שקד, ושעליו הרחבנו במזכרנו מיום 10 בינואר 2022.

כזכור, תיקון 136 מבקש להסמיך את הוועדות המקומיות לאשר שלושה מסלולים של תוכניות לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה (הריסה ובניה מחדש, חיזוק בלבד והוספת שטחי בניה במגרש אחר). כאשר מלאכת החקיקה תושלם, ואם ייכנס התיקון לתוקף לפני פקיעת תוקפה של תמ"א 38, ניתן יהיה לבחור בין מסלול החיזוק הקבוע בתמ"א לבין זה שייקבע בתיקון.

כבר היום ברור כי הארכת התמ"א (אשר עוד בשנת 2019 קבעה לגביה המועצה הארצית כי לא השיגה את המטרה המרכזית שלשמה אושרה) בשנה נוספת, לא תביא להגדלת מלאי יחידות הדיור ולירידת המחירים המיוחלת. לכן, אם יאט מהלך זה את הליך החקיקה של תיקון 136 בהיעדר תמריץ של הכנסת להשלימו בהקדם (בין היתר על רקע המשבר הפוליטי שפוקד את הממשלה והכנסת בימים אלו ממש), תכליות התמ"א ותיקון 136 הן שעשויות לשלם את המחיר.

על רקע זה קראה המועצה הארצית למחוקק לאשר בהקדם האפשרי את תיקון 136, על מנת להביא לסיומה הסופי של התמ"א "מוקדם ככל הניתן".

בהחלטתה השנייה אישרה המועצה הארצית תקנות חדשות שמטרתן לקצר ולקצוב את מספר העמודים של התנגדויות ועררים המוגשים למוסדות התכנון.

לפי טיוטת התקנות אשר הונחה בפני המועצה הארצית לפני הדיון, הוגבל מספר העמודים של התנגדויות לתוכנית או להקלה ושימוש חורג, וכן של שלושה סוגי עררים,[1] לששה עמודים בלבד (לא כולל נספחים); ומספר העמודים של ערר המוגש לוועדת הערר המחוזית על החלטה של ועדה מקומית לסרב להיתר, לדחות התנגדות להקלה או שימוש חורג, או לאשר תוכנית בסמכות ועדה מקומית, לא הוגבל.

עקב השגות שהוגשו לה בעניין, החליטה המועצה הארצית להגדיל את מספר העמודים ביחס לחלק מההתנגדויות והעררים.[2]

אנו נשאל: האם ייעול הליכי התכנון צריך לבוא דווקא על חשבון הליך שיתוף הציבור, תוך הגבלת חופש הטיעון שלו? ואם כבר מייעלת המועצה הארצית את הליך ההתנגדות, מדוע לא לעשות זאת באמצעות טופס קבוע בתקנות, המסווג את טיעוני המתנגדים לפי נושאים (למשל – משפטיים, תכנוניים, סביבתיים, כלכליים, תחבורתיים, ואחרים)? דומה כי ניתן היה לייעל את הליך ההתנגדות באופן מושכל יותר.

לפרטים נוספים ולייעוץ בנושאים המפורטים, ניתן לפנות לעו"ד רון צין ולעו"ד רן דרוק ממחלקת תכנון ובניה, תשתיות וסביבה במשרדנו.

[1] ערר המוגש למועצה הארצית, ערר לעניין קרקע חקלאית וערר על החלטה של ועדה מיוחדת בפני שרים.

[2] עררים המפורטים בתקנות – 12 עמודים; התנגדות לתוכנית בסמכות ועדה מחוזית – 10 עמודים; התנגדות לתוכנית בסמכות ועדה מחוזית שהיא אחת מאלה: תוכנית כוללנית; תוכנית להתחדשות עירונית המציעה הקמה של לפחות 150 יח"ד; תוכנית החלה על למעלה ממחצית תחום מרחב תכנון מקומי; תוכנית בסמכות מוסד תכנון ארצי – 12 עמודים. נקבע גם מנגנון המסמיך את יו"ר מוסד התכנון הדן בהליכים דלעיל, לקבוע מספר עמודים מרבי גדול יותר אם מצא שקיימת לגביו "מורכבות מיוחדת".