Azrieli Group Ltd. v. IAA General Director [Hebrew]
28/08/2014
image

לקוחות וידידים יקרים,

לפני ימים ספורים (25.8.2014) פרסם בית המשפט העליון את פסק דינו בערעור שהגיש משרדנו בשם קבוצת עזריאלי, על פסק דין של בית הדין להגבלים עסקיים, וביטל את פסק הדין. זו הפעם הראשונה בה קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דין של בית הדין להגבלים עסקיים, שלא הוגש על ידי הממונה אלא נגדו.

פסק הדין מהווה ציון דרך חשוב, משום שהוא עוצר מגמה לא רצויה של כרסום בהיקף הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה. פסק הדין יאפשר לחברות מתמזגות שהממונה טרפד את עסקת המיזוג ביניהן להשיג על עמדתו, מבלי שיחויבו “לכלוא” עצמן בהסכם מיזוג מחייב במהלך תקופת ההליך בבית הדין.

הרקע להגשת הערעור

סיפור המעשה עניינו בהסכם בין קבוצת עזריאלי לבין חברת משהר מקבוצת פישמן, לפיו תרכוש עזריאלי פאואר סנטר בשם ״וואן פלאזה״ בבאר שבע. בין הצדדים נחתם הסכם רכישה בחודש יולי 2012, לאחר שקבלו חוות דעת מקדמית  (“פרה רולינג”) חיובית מהממונה על הגבלים עסקיים ביחס לעסקה.

לאחר קבלת הפרה-רולינג ומעת שנחתם הסכם הרכישה חל עיכוב בקבלת אישור המיזוג; רק בסוף חודש נובמבר קיבל הממונה החלטה ביחס לעסקה, ובה הוא הפך את דעתו והחליט להתנגד לה. בעקבות התנגדות הממונה הודיעה משהר ואף דווחה לבורסה ולרשות ניירות ערך, כי היא מבטלת את ההסכם עם עזריאלי ופועלת למציאת רוכש חלופי.

בעקבות התנגדותו של הממונה לעסקה הגישה קבוצת עזריאלי ערר לבית הדין להגבלים עסקיים.

במהלך הדיונים בתיק העלה הממונה בפני בית הדין טענה, לפיה הערר אותו הגישה עזריאלי על החלטת הממונה, אינו צריך להידון בפני בית הדין, הואיל והוא הפך ״תיאורטי״.  לשיטת הממונה, בהיעדר הסכם מיזוג בתוקף בין הצדדים לאחר שבוטל בגין התנגדות הממונה, ונוכח העובדה שעזריאלי מנהלת ערר זה לבדה, צריך בית הדין למחוק את הערר. כך הדבר, לדעת הממונה, הן משום היעדרו של הסכם מיזוג בתוקף המבטא עסקה קונקרטית, והן משום שממילא אם יאשר בית הדין את העסקה יצטרכו הצדדים לשוב ולהגיש לאישור הממונה הסכם מיזוג חדש שיתקשרו בו.

להוכחת עמדתו, הגיש הממונה לבית הדין מסמך מטעם משהר בו היא מציינת, בתשובה לשאלת הממונה, כי הסכם המיזוג בין עזריאלי לבין משהר אכן בוטל הואיל ואישור הממונה היה תנאי לקיומו. עם זאת, כותבת משהר, ״עדיין קיימת אפשרות סבירה לביצוע עסקה עם עזריאלי בנוגע לנכס וזאת מבלי לגרוע מזכויותיה של משהר בנוגע לנכס בין היתר להתקשר בעסקאות למכירתו לגורם אחר״. הממונה סבר כי עמדה זו עמומה ובלתי מחייבת מכדי לסייע לעזריאלי בטענתה כי יש לקיים דיון בערר לגופו של עניין.

כב׳ השופטת נאוה בן אור, בשבתה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, קיבלה את עמדת הממונה. השופטת בן אור קבעה כי הערר אכן הפך תיאורטי מעת שבוטל הסכם המיזוג בגין התנגדות הממונה והורתה על מחיקתו. על פסק דין זה ערערה קבוצת עזריאלי בפני בית המשפט העליון.

הערעור

עזריאלי טענה בפני בית המשפט העליון, כי לכתחילה מועטים העררים המוגשים בגין התנגדות הממונה למיזוגים, בין היתר משום שעסקאות מיזוג אינן שורדות כמעט בכלל את הליכי הערר, שהם יקרים, פומביים, ואורכים ככלל שנים ארוכות. בעולם העסקי כפי שהוא אכן מתנהל, צדדים אינם רוצים או יכולים להסכים מראש כי הסכם המיזוג ימשיך לחייב אותם עד שיסתיימו כל הליכי הערר והערעור: הם אינם מוכנים להתחייב מראש לבצע עסקה כשהם אינם יודעים מתי יסתיימו ההליכים המשפטיים ואילו תנאים יוטלו בהם; והם גם אינם יודעים מה יהיו נסיבות השוק, המצב העסקי שלהם עצמם, זמינות המימון, וכמובן מחיר השוק של הנכס הנמכר, במועד הסתיימות ההליכים וקבלת האישור למיזוג. הצדדים גם חוששים מהאופן בו תשפיע על הנכס הנמכר עובדת קיומה של התחייבות תלויה ועומדת למכירתו ולרכישתו, וגם מאיבוד הזדמנויות עסקיות בשנות ההתדיינות.

כתוצאה מכך, בפועל, התנגדות הממונה מביאה בקרותה לביטול כמעט כל הסכמי המיזוג או להפיכתם לבלתי מחייבים. ממילא, כמעט כל ערר המתנהל בפני בית הדין מייצג עסקה שאין בצדה הסכם מיזוג תקף או מחייב, וכמעט תמיד אין בפועל חובה לבצע את המיזוג גם אם הערר או הערעור יתקבלו בסופו של דבר. במובן זה, נכון לומר, כי עררים וערעורים על התנגדות הממונה למיזוגים, מתנהלים בכדי להשיב לצדדים את הזכות לביצוע המיזוג, ולא מתוך התחייבות לביצועו.

הלכה למעשה, כך טענו בפני בית המשפט העליון, הממונה מנסה ובית הדין מאפשר לו, להרים עצמו בשרוכי נעליו: התנגדות הממונה היא זו שהביאה לפקיעת הסכם המיזוג; בעקבות ההתנגדות מוגש ערר לבית הדין על החלטת הממונה להתנגד למיזוג; ואז טוען הממונה כי הערר על החלטתו להתנגד למיזוג עוסק בנושא תיאורטי וצריך להימחק, הן משום שאין עוד בין הצדדים הסכם מיזוג מחייב והן משום שלאחר פקיעת הסכם המיזוג ממילא יצטרכו הצדדים לקבל את אישור הממונה בבואם לבצע את עסקת המיזוג נשוא הערר אם יזכו בו.

פסק דינו של בית המשפט העליון

בית המשפט העליון, בידי כב׳ השופטים חיות, עמית ושוהם, קיבל את הערעור, ביטל את פסק הדין של בית הדין להגבלים עסקיים, והשיב את הערר של קבוצת עזריאלי על החלטת  הממונה, על כנו.

בית המשפט העליון קיבל את טענותיה של עזריאלי נגד פסק הדין של בית הדין, וקבע כי חרף ביטולה של עסקת המיזוג על ידי משהר, הערר לא הפך לתיאורטי, וכי שגה בית הדין בקובעו כי הוא נטול נפקות מעשית, בנסיבות ביטול העסקה ונוכח הודעתה של משהר כי עדיין קיימת אפשרות סבירה לביצועה.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת עזריאלי בקובעו כי הערר נסב על סכסוך קונקרטי, שלא נפתר, בין עזריאלי לבין הממונה אשר נוגע למקרה ספציפי והמבוסס על תשתית עובדתית מתוחמת. שאלת מעשיות הסעד המבוקש היא שאלה של מידה. וודאות מלאה אינה קיימת בחיי המעשה, גם כאשר קיים הסכם מיזוג תקף, והיא אינה תנאי לכך שהסעד יסווג כבעל משמעות אופרטיבית.

בית המשפט העליון אף קבע, בניגוד לעמדת בית הדין, כי אם יתקבל הערר וייחתם בין הצדדים הסכם מיזוג חדש, שאינו שונה מהותית מזה שבוטל, לא יידרש אישור הממונה על הגבלים עסקיים להסכם החדש.

ביסוד פסק דינו של בית המשפט העליון עומדת ההכרה במרכזיותה וחשיבותה של הזכות להביא החלטה מינהלית בפני ביקורת שיפוטית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי “הצבת משוכות בפני זכות הגישה לערכאות עלולה להוליד הצבת משוכות בפני השמירה על שלטון החוק, בפני ההגנה על זכויות יסוד ובפני יכולתו של הפרט לקבל סעד בגין עוולות הנגרמות לו על ידי פרטים אחרים או על ידי רשויות השלטון”, וכי טעם מיוחד לזהירות אותה יש לנקוט בסילוק הליך על הסף, נעוץ בסמכות הביקורת הרחבה הנתונה על פי חוק לבית הדין להגבלים עסקיים לבחון מחדש את החלטת הממונה ולסטות ממנה במקרה הצורך.

מזכר זה כולל מידע כללי בלבד והוא אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. מזכר זה מוגש כשירות ללקוחותינו, תוך הבהרה שבכל מקרה ספציפי יש לקיים דיון נפרד לגופו של עניין.

No Fields Found.