Case Law Precedent Regarding Duties of Controlling Shareholders and Functionaries – Goldstein v. Pinros [Hebrew]
01/04/2013
image

לקוחות וידידים יקרים,

לאחרונה פורסמה החלטה  תקדימית של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לה השלכות מעניינות ביחס לחובות דירקטורים ובעלי שליטה בכלל, וביחס לחובותיהם בכל הקשור להעברת מניות חברה ציבורית למסחר ברשימת השימור בפרט (ת”צ 7477-10-11 גולדשטיין נ’ פינרוס (פורסם בנבו ,01.1.01)).

התובע, שהחזיק במניות חברה ציבורית, טען שהעברת מניות החברה למסחר ב”רשימת השימור” נבעה מהפרה של חובת הזהירות של בעלי השליטה והדירקטורים בחברה.

רשימת השימור היא מסגרת מסחר מצומצמת בה מתקיים מסחר במניות החברה במשך פרק זמן קצר בלבד מדי יום. מעבר אל רשימת השימור נובע מאי עמידה בכללי השימור לפי תקנון הבורסה ,שדורשים שיעור ושווי מינימליים של החזקות הציבור ונתוני הון עצמי מינימליים. אי יציאה מרשימת השימור בתוך 47 חודשים מביאה למחיקת המניה מהמסחר בבורסה.

לאחר העברת מניות החברה למסחר ברשימת השימור פרסמו בעלי השליטה בחברה הצעת רכש מלאה, שכתוצאה מקבלתה נמחקה החברה מהמסחר בבורסה.

כב’ השופטת רות רונן הכירה בתובענה נגד בעלי השליטה והדירקטורים בחברה כתביעה ייצוגית ,תוך קביעות ביחס למערכת היחסים שבין בעלי השליטה, נושאי המשרה, ובעלי מניות המיעוט בחברה:

1. לדירקטורים חובת זהירות כלפי בעלי מניות המיעוט, ולא רק כלפי החברה:

חוק החברות, תשנ”ט-1999(“חוק החברות“), מטיל על נושאי משרה בחברה חובת אמונים וחובת זהירות כלפי החברה, אך אינו מטיל חובות דומות כלפי בעלי המניות בה. חרף זאת, קבע בית המשפט כי במקרה בו נגרם נזק ספציפי לקבוצת בעלי מניות, השונה מהנזק שנגרם ליתר בעלי המניות, או שהנזק לבעלי המניות אינו תלוי בנזק שנגרם לחברה, קמה למי שנגרם לו נזק ייחודי זה עילת תביעה אישית נגד הדירקטורים, בעילה של הפרת חובת הזהירות שלהם. אם קיימת קבוצה של בעלי מניות שיש להם עילת תביעה אישית כאמור, ניתן להגיש בשמם תביעה ייצוגית.

2. פגיעה בציפייה לגיטימית של בעל מניות מיעוט הגורמת לנזק ייחודי מהווה קיפוח:

בית המשפט קבע שהציפייה הלגיטימית של בעלי מניות המיעוט הינה כי בעלי השליטה יפעלו באופן סביר כדי למנוע את המעבר של המסחר במניות החברה לרשימת השימור. ככל שיוכח כי בעלי השליטה לא פעלו באופן זה, וגרמו בכך נזק לבעלי מניות המיעוט, וככל שאותו נזק לא נגרם להם עצמם, הרי שיש בכך כדי להוות קיפוח של בעלי מניות המיעוט.

3. אי תחולת “כלל שיקול הדעת העסקי” מקום בו לבעל השליטה “זיקה עודפת”:

“כלל שיקול הדעת העסקי” (Business Judgment Rule), קובע חזקה לפיה פעולתו פעולתו של דירקטור היא תקינה, כל עוד הוא נהג בתום לב, לא היה נגוע בניגוד עניינים, וקיבל החלטה מודעת למען מטרה עסקית סבירה. בית המשפט קבע, כי כלל זה לא יחול הן במקרים בהם העסקה של החברה הינה עם בעל השליטה (כגון בעת אישור שכרו) ,והן במקרים בהם יש לבעל השליטה “זיקה עודפת” בלבד, היינו עניין  אישי משמעותי נוסף, אשר אינו קיים לבעלי מניות אחרים. במקרה בו התקיים ניגוד עניינים בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט, פעולות ומחדלי דירקטורים אינם יכולים ליהנות מ”כלל שיקול הדעת העסקי”, ויוטל עליהם הנטל להוכיח כי פעולותיהם עמדו בסטנדרט התנהגות מחמיר, אשר מידת חומרתו תנבע מחומרת ניגוד העניינים בין בעל השליטה לבעלי מניות המיעוט.

4. מעבר לרשימת השימור פוגע בבעלי מניות המיעוט ויכול להועיל לבעלי השליטה:

בית המשפט מציין שאין לקבוע כי בכל מקרה בו מניות חברה עוברות למסחר ברשימת השימור, המשמעות היא שהדירקטורים ובעלי השליטה בחברה הפרו את חובותיהם. עם זאת ,בית המשפט קובע שמעבר למסחר ברשימת השימור פוגע בשווי המניות, הן לאור הפגיעה בסחירות המניות, והן בשל החשש – ההולך וגובר – מפני מחיקת המניה ממסחר בבורסה. למרות שהמעבר למסחר ברשימת השימור פוגע באופן שווה, לכאורה, בכל בעלי המניות בחברה, בית המשפט קבע כי בעניין זה האינטרסים של בעלי מניות המיעוט שונים במידה רבה מאלו של בעלי השליטה: ראשית, בעלי מניות השליטה, לרוב, אינם מבקשים כלל לסחור במניותיהם בבורסה, ובמקרה בו ברצונם למכרו את החזקותיהם, הם לרוב יעשו זאת בעסקה מחוץ לבורסה; ושנית, מניות בעלי השליטה אינן מהוות עבורם מקור לרווחי הון בלבד, משום שבעלי השליטה עשויים ליהנות משליטתם בחברה באמצעות כהונה במשרות שונות וקבלת שכר בתמורה לכך. מעבר לכל אלה – בעלי השליטה עשויים ליהנות מהירידה במחירי מניות החברה, משום שהדבר סולל עבורם את הדרך לרכוש את מניות המיעוט במחיר נמוך יותר במסגרת הצעת רכש.

5. חברי הקבוצה בתביעה הייצוגית:

בית המשפט אישר את הגשת התביעה כייצוגית ביחס לכלל בעלי מניות המיעוט בחברה, ולא רק ביחס לבעלי מניות שלא נענו להצעת הרכש שפרסמה החברה, וזאת למרות שבהתאם להוראות חוק החברות, לרוב מי שהסכים להצעת רכש לא יוכל להגיש תובענה בטענה כי התמורה בהצעת הרכש לא הייתה הוגנת .בית המשפט קבע, באופן חדשני, כי גם מי שסבור שהמחיר שהוצע בהצעת הרכש היה סביר והוגן, יכול לתבוע בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשים שקדמו להצעת הרכש, ופגעו בשווי מניותיו.

מזכר זה כולל מידע כללי בלבד והוא אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. מזכר זה מוגש כשירות ללקוחותינו, תוך הבהרה שבכל מקרה ספציפי יש לקיים דיון נפרד לגופו של עניין.

 

No Fields Found.