Administrative Enforcement of Securities – Bank Leumi’s Enforcement Procedure [Hebrew]
01/12/2012
image

לקוחות וידידים יקרים,

ביום חמישי האחרון פורסמה החלטתה של ועדת האכיפה המנהלית ברשות ניירות ערך בדבר הסדר האכיפה עליו הסכימו בנק לאומי והרשות לאחר חקירה מנהלית שקיימה מחלקת החקירות של הרשות. חקירת הרשות התמקדה בחשד שהבנק פרסם בחודש נובמבר 2011 תשקיף לציבור ולא כלל בו גילוי למידע מהותי ביחס לאזהרת הרווח שהתגבשה באותה עת בבנק בקשר להפחתת השווי של מניות פרטנר תקשורת שהחזיק. בהתאם לחשד, המידע פורסם לציבור רק יומיים לאחר תום ההנפקה, ובכך ביצע הבנק לעמדת הרשות שתי הפרות לפי חוק ניירות ערך: “הכללת פרט מטעה בתשקיף כשהיה עליו לדעת שיש בכך כדי להטעות משקיע סביר” וכן “העלמת עובדות מהותיות כאשר היה עליו לדעת שיש בכך להניע אדם לרכוש ניירות ערך”. בהסדר האכיפה שהושג נקבע כי הבנק (ביחד עם חברת בת שלו – לאומי חברה למימון) ישלם ארבעה מיליון ₪ כקנס וכן התחייב הבנק לנקוט בצעדים למניעת הישנות הפרות כגון אלו בעתיד, לרבות התחייבות לגיבוש נוהל אכיפה פנימית חדש ואפקטיבי בקשר לטיפול במידע מהותי טרום הנפקה.

גם במקרה זה, בדומה לאופן בו הסתיימה פרשת מבטח שמיר-אייפקס-תנובה בפברואר השנה, הגיעו הצדדים – הגופים החשודים ורשות ניירות ערך-  להסדר אכיפה מוסכם לאחר משא ומתן, וההסדר הובא לאישורה של ועדת האכיפה המנהלית. הסדר כזה מייתר את הצורך בקיומו של הליך אכיפה מנהלי מלא בפני הוועדה (בו מעביר יו”ר הרשות לוועדה המנהלית את המידע בעניין ההפרה, החשודים בהפרה מתגוננים, והוועדה מגיעה להחלטה בסופו של הליך), וחוסך מהגופים החשודים, וממנהליהם שעשויים גם הם להיות חשופים באופן אישי, את הסיכונים החריגים הכרוכים בהטלת סנקציות על ידי הוועדה – קנסות בסכומים גבוהים מאוד, פיצוי לנפגעי ההפרה, מגבלות שונות על פעילות החברות, ואף מגבלות על יכולת העיסוק של המנהלים. החלטה זו, כשהיא עומדת לצידה של ההחלטה הקודמת בענין מבטח שמיר-אייפקס-תנובה, מחדדת בצורה ברורה מספר אלמנטים מהותיים, שנראה כי ישפיעו באופן משמעותי על תמונת האכיפה בשוק ההון בשנים הקרובות.

מוטיבציה עזה להגעה להסדרי אכיפה ללא ניהול הליך מנהלי מלא

אין ספק בכך שקיימת העדפה ברורה מצידם של חברות ומנהלים להגיע להסדרי אכיפה, כמעט בכל מחיר, ולהימנע מהסיכון והחשיפה הפוטנציאליים בניהול הליך מנהלי מלא: הן בהיבט הסנקציות החריפות שרשאית הוועדה להטיל בסיומו של הליך והן בשל אלמנטים מטרידים אחרים בהליך כגון איסור השיפוי והביטוח, היעדר זכות ערעור משמעותית והנחיתות המובנית של החשודים בהליך המנהלי אל מול הרשות. כך, מתוך שלושת ההליכים המנהליים שהסתיימו עד כה בתקופה שמאז כניסתו לתוקף של חוק האכיפה המנהלית בשנה שעברה, שני הליכים הסתיימו בהסדר אכיפה מוסכם שהובא לאישור ועדת האכיפה, וההחלטה השלישית (שפורסמה בנובמבר השנה ביחס לסוחר יום שביצע מניפולציה בשערי ניירות ערך) כלל לא עסקה בחברה ציבורית או בגוף פיננסי. נראה כי, בדומה לתמונת האכיפה בתחומים מקבילים בארה”ב, מגמה זו תימשך ככל שהרשות תנהל הליכי אכיפה מנהליים רבים יותר ויתפרסמו החלטות נוספות של ועדת האכיפה, וכפי שהערכנו בעבר, חלק ניכר ביותר מההליכים המנהליים יסתיימו בהסדרי אכיפה כגון זה, ולא בהחלטה של ועדת האכיפה המנהלית לאחר קיומו של הליך מלא.

עמדתה התקיפה של ועדת האכיפה לענין סכומי הקנסות הראויים

במקביל, יש לשים לב גם לעמדתה התקיפה יחסית של ועדת האכיפה ביחס לתוצאות הראויות של ההליכים המנהליים, במיוחד ככל שמדובר בתאגידים גדולים. ועדת האכיפה, שאישרה את ההסדר שבין בנק לאומי והרשות, סברה כי מדובר בסכום קנס נמוך באופן יחסי והטילה ספק באשר למידת האפקטיביות של קנס בגובה זה ביחס לגוף פיננסי כה מרכזי במשק הישראלי (סכום הקנס האפשרי המרבי במקרה זה עמד על 20 מיליון ₪). אין זו עמדה חריגה של הוועדה. גם בהסדר האכיפה הקודם שאישרה לפני מספר חודשים בפרשת מבטח שמיר-אייפקס-תנובה, בו הוטל קנס של 15 מליון ₪, ציינה הוועדה כי לטעמה מדובר בסכום נמוך ביחס לעוצמתם הכלכלית של הגופים המעורבים. יש לזכור כי מדובר בשני הסדרי האכיפה היחידים שאושרו עד כה מאז השקתו של מנגנון האכיפה המנהלית בניירות ערך ונראה כי הוועדה מסמנת קו מאוד ברור ביחס לענישה הכלכלית הראויה לטעמה – סכומים גבוהים בהרבה מהסכומים בהם נתקלנו עד כה במרבית המקרים בהליכי האכיפה בשוק ההון וגם, חשוב להדגיש, סכומים גבוהים מהסכומים שאנשי הרשות המנוסים סברו שניתן וראוי לקבלם לאחר משא ומתן עם פרקליטיהם של הגופים החשודים.

לנוכח ה”איתותים” ששידרה הוועדה לרשות בשני מקרים אלה, לא יהיה זה מפתיע אם באחד מהסדרי האכיפה הבאים שיובאו לאישורה, תקבע הוועדה כי היא אינה מאשרת את ההסדר המונח לפניה שכן לאור סכומו הנמוך של הקנס (לטעמה של הוועדה), ביחס לגודלם, מרכזיותם ועוצמתם הפיננסית של החשודים בהפרה, ההסדר אינו משרת את האינטרס הציבורי.

רשלנות בלבד כבסיס להפרות מנהליות של חברות ויחידים

נראה כי הפרשה הנוכחית מדגישה באופן בהיר וחד את הכוח העצום שהופקד בידיה של הרשות עם השקתו של הליך האכיפה המנהלית בכל הקשור להיעדר הדרישה לקיומה של כוונה או מודעות כרכיב בהפרות  המנהליות. במקרה זה לא נטען כלל כנגד הבנק, ואפילו ברמז, כאילו רצה או התכוון להטעות את ציבור המשקיעים, כי ניסה להסתיר מידע או כי היה מעונין באי פרסום המידע. כל שנטען כנגד הבנק ומנהליו היה כי פעלו בחוסר זהירות וברשלנות, שכן התנהלו שני תהליכים מקבילים בבנק – תהליך ההנפקה ותהליך בחינת הפחתת השווי – ללא קישור ביניהם, וכי לא היה קיים התהליך, הנוהל או האדם שיחבר את המידע משני ערוצים אלו. בעיני הרשות והועדה, המידע “לא נבחן”, הגילוי “לא נשקל,”והליך ראוי “לא התקיים”. כך, ללא כוונה וללא מודעות להפרה עצמה, הפך הבנק לחשוד בהפרות שמותב ועדת האכיפה קבע כי הן הפרות חמורות, ולא מן הנמנע כי בהליך דומה בעתיד, יופנו החשדות וההליכים גם כנגד מנהלים בגוף הנבדק באופן אישי, גם זאת על בסיס טענות לרשלנות בלבד.

מזכר זה כולל מידע כללי בלבד והוא אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. מזכר זה מוגש כשירות ללקוחותינו, תוך הבהרה שבכל מקרה ספציפי יש לקיים דיון נפרד לגופו של עניין.

No Fields Found.